" היינו מסתובבים כל הזמן ליד המטבח במחנה קאפרינג
של עובדי הכפייה בגרמניה ואורבים לכל מי שיצא מפתחו . אם היה זה קאפו היינו נושאים
רגלינו ומסתלקים ואולם אם היתה זו אחת הבחורות במטבח היינו רצים אליה ומתחננים
למעט אוכל . לפעמים היה הקאפו עוקף אותנו ומתקרב מאחור . או-אז היה מפליא בנו את מכותיו במקלות עץ ,
באלות ברזל או באלות גומי ( אלות אלו היו עשויות קפיצי מתכת מצופים שכבת
גומי) או סתם צינור גומי . מכות אלו היו
מסבות כאב צורב.
פעם בייאושי פרצתי במהירות אל המטבח . בחורות
שעבדו שם נתנו לי צלחת של תפוחי-אדמה. היה חשש שמא יראני מנהל המטבח הגרמני ויירה בי
בו -במקום ללא היסוסים . אבל הצלחתי להסתלק במהירות עם תפוחי האדמה והתחלקתי בהם עם חברי . מייד
אחר כך הועברנו שוב לעבודת פרך במשמרת לילה, בגשם , 12 שעות של עבודה לילית בהובלת בטון
וברזל. הקאפואים הפליאו בנו את מכותיהם לאורך כל הדרך לעבודה המפרכת".
זכינו לכמה פרוסות לחם דלות רק אחרי המתנה
ממושכת אחרי העבודה של לילה שלם.
מקור :
יהודה גראי , סיפור הישרדות ,
הוצאת רשפים , 1986 .
הערת המערכת : ד"ר יהודה גראי היה בזמנו מבכירי
הרופאים הפסיכיאטרים בישראל נולד בהונגריה בשנת 1928 . בוגר בית הספר לרפואה של
האוניברסיטה העברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה