דלג לתוכן הראשי

בובה בגטו




מאת: תמר רז

גיורא גרזון, בן מעין-צבי, יצר את הסרט "הבובה האולימפית"  על ילדותה של אינגה אוארבאכר בגטו טרזין

אינגה אוארבאכר נולדה בעיר הגרמנית קיפנהיים, ומגיל שבע עד עשר הייתה כלואה, יחד עם הוריה, בגטו טרזין. אחרי המלחמה היגרה המשפחה לארה"ב, שם סיימה לימודי ביו-כימיה ועסקה בתחומי רפואה. חלק גדול מזמנה הפנוי הקדישה למתן הרצאות ולכתיבת שירים על נושא השואה. ב-1986 ראה אור ספרה "אני כוכב, סיפורה של ילדת שואה". לאורך כל שנות המלחמה לא עזבה אינגה את בובתה, בה התנחמה מקשייה ומצוקותיה. הבובה, מארלן, עוצבה בדמות "ארית" טיפוסית כדי ללוות את המשחקים האולימפיים במינכן ב-1936.

גיורא גרזון, קולנוען, נולד וגדל בקיבוץ מעין-צבי להורים יוצאי צ'כיה. בשנים האחרונות הוא עוסק באיסוף עדויות וסיפורי שואה, בעיקר מפי ניצולים שהיו אז ילדים. כך פגש את אינגה אוארבאכר, ועל סמך ספרה יצר את "הבובה האולימפית". בסרט חוזרת אינגה אל ביתה בגרמניה ואל גטו טרזין ומספרת את סיפורה, כשהוא מלווה באיורים שיצר ישראל ברנבאום לספר ובילדות הקוראות משיריה של אינגה. גיורא מקדיש את הסרט לאמו, ליצי, ממייסדי מעין-צבי, החיה עכשיו בבית-אבות בחיפה.

החברים המייסדים של מעין-צבי, יוצאי גרמניה, נשאו כל חייהם רגשי אשמה על שלא השכילו להעלות את הוריהם לארץ בטרם השואה. בני משפחתה של האם אף באו לבקרה בקיבוץ, אך הזדעזעו מתנאי החיים הקשים שם, וחזרו לגרמניה.

הסרט "הבובה האולימפית" היה ראשון בסדרת סרטים שיפנו במיוחד לילדים. 

הסרט מציג את סיפורה של אינגה, ילדה שנולדה בגרמניה . כשמלאו לה שנתיים , קבלה מסבתא שלה, ליום הולדתה את הבובה האולימפית , בובה שעוצבה לכבוד האולימפיאדה שהתקיימה בברלין בשנת 1936 .הייתה זו בובה ארית , בלונדינית, עם עיניים כחולות.

 הסרט מלווה את אינגה ובובתה. בשנים הראשונות היו חייהן המשותפים טוב ים ומאושרים ואז ביום אח ד הכל השתנה . אינגה ובובתה הגיעו לטרזין ושם הייתה הבובה הארית לנחמתה של אינגה, הילדה היהודייה. שמו של הספר, "אני כוכב" מרמז על המגן דוד הצהוב שאינגה ובובתה נאלצו לענוד. הילדה בת השמונה מנסה לשכנע את עצמה, שכוכבים מעטרים אלופים וניתנים כסמל להצטיינות..


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…