ד"ר מאוריציוס ברנר. רופא ממארמורש-סיגט בחבל טרנסליווניה(רומניה) . לאחר מכן – רופא בכיר בירושלים.
היה כלוא באושוויץ החל ממאי 1944. דברי עדות , שנשמעו במשפט אושוויץ ב17 לאוגוסט
1964 :
"הגענו לאושוויץ בחג השבועות בשנת
1944. עוד בהיותנו בתוך הקרונות , שמענו מהלומות כבדות על דלתות הקרון שלנו. נדחפנו החוצה החוצה
תוך צעקות , ונצטווינו להשאיר את כל מטענינו על הרציף. אני זוכר , שאמרתי לאשתי
ולשלושת בנותינו " "אה, זה לא כלום, העיקר שנוכל להשאר יחד."
לפתע ניצב בינינו איש הס.ס וציווה עלינו
להיפרד. ניסיתי לראות אותן עוד רגע, אבל בדיוק אז פקדו על רופאים ועל רוקחים לצעוד
לפנים. בין אנשי קבוצת אנשי הס.ס זיהיתי את הרוקח איש ה.ס.ס. קאפזיוס ,
שאותו הכרתי היטב בארצי , כמי שהיה נציג חברת התרופות " א.ג. פארבן" , וכמי שביקר תכופות
אצל הרופאים ואצלי וזכה ליחס טוב . בדיוק
באותו רגע ראיתי מרחוק את בני משפחתי , ועלה בדעתי לפנות אליו.
"אדון קאפזיוס" אמרתי לו ,
"יש לי שתי בנות תאומות , הזקוקות לטיפול מיוחד. אני מוכן לעסוק בכל עבודה,
ובלבד שתאפשר לי להישאר עם בני משפחתי" .
קאפזיוס פנה אלי מיד ושאל בחפזון : "
איפה התאומות שלך ? קרא להן!"
קראתי לבנות ! , קאפזיוס אחז בידיהן ,
והוביל אותן אל מנגלה . הלכתי בעקבותיו, ואמרתי למנגלה , "אדוני הקפיטן! ( לא
ידעתי אז את דרגתו הצבאית) יש לי תאומות
", אך לפני שהספקתי להגיד עוד מילה ,
העיף מנגלה מבט בילדות ואמר בפשטות ובתקיפות: "אין לי פנאי עכשיו , הסתלקו
לכם! "
קאפזיוס ציווה על
הילדות לחזור לקבוצה , שבה נמצאו אשתי ובתי השלישית. פרצתי בבכי, ואז אמר לי
קאפזיוס " אל תבכה, תוך שעה תתראה
איתן. הן הולכות רק להתרחץ, " .
מאז לא ראיתי עוד
לעולם יותר את אשתי , את בתי סוזי בת השתים-עשרה וחצי ואת התאומות שדלי הלגה
ונורה, שהיו בנות תשע וחצי. באותם רגעים עדיין חשבתי , שקאפזיוס הציג את התאומות
בפני מנגלה כגילוי של רצון טוב. רק מאוחר יותר נודע לי , כי מנגלה ערך ניסויים
"רפואיים" בזוגות תאומים. לאחר
זמן הבינותי גם מדוע לא רצה מנגלה בתאומות שלי. הן לא היו תאומות זהות, ולא היה
דמיון ביניהן. לרופא צמא הדמים היתה טביעת-עין מהירה לכגון אלה....
מקור וקרדיט :
אינגה דויטשקרון, בדמי ילדותם : ילדים
בגיטאות ובמחנות ריכוז, ספרית מעריב, 1979.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה