ילדים בשואה

יום שני, 31 ביולי 2017

ענת , פעוטה בת שלוש , לבד במרתף בגטו ורשה




ענת הייתה בת שלוש כאשר אמא החביאה אותה במרתף בגטו ורשה, לאחר שאביה נלכד בידי הגסטאפו וכל שאר בני המשפחה גורשו. אמא של ענת שהייתה חברה במחתרת היהודית הפולנית , עסקה בהברחת ילדים מהגטו, ולעתים קרובות הייתה משאירה את ענת לבדה, לפעמים אפילו לכמה ימים. ענת מספרת כיצד טיפלה בה אמה במסירות , גם בעיתות מצוקה קשות ביותר. באמצעות השחזור אותו היא מציגה , אנו לומדים לדעת שאמה ידעה לזהות את צרכיה של ענת ואף ידעה למלאם, חרף מגבלות הסכנה שבה היו השתיים נתונות. אף על פי שענת מציגה נקודת מבט של ילדה ברגעים רבים במהלך הריאיון, בכל זאת היא מתייחסת בביקורתיות ל"הבטחות" הבלתי אפשריות שהבטיחה לה אמה.  להלן דוגמא לנושא הטיפול ולביקורת העדינה של ענת :
"כשהיא ( האם) הייתה חוזרת מהגיחות שלה , כשהיא הייתה יוצאת למשך.. למשך ימים...היא הייתה משאירה לי משהו לאכול , כמו כרוב מבושל.. גזר .. תפוחי אדמה מבושלים , זאת הייתה חגיגה . לפעמים לחם .. צנימים .. תמיד הייתי מתפלאת מניין השיגה את האוכל? איך השיגה אותו ? היאא תמיד הייתה צוחקת ואומרת , "לא צריך לשאול , צריך לאכול". ואני חשבתי , איך היא יודעת? " גם אני רוצה להיות אמא כזאת, שיודעת איך למצוא לחם..

 היא הייתה אומרת לי שתחזור ואז הולכת.. לפעמים היו עוברים יומיים שלושה והיא לא הייתה חוזרת. אבל היא תמיד הייתה אומרת לי "אני מבטיחה לך שאחזור" . כשהייתי אמא בעצמי חשבתי איך בן אדם יכול להבטיח לילד דבר שהוא עצמו לגמרי לא בטוח בו? אולי היא עשתה את זה לא רק בשבילי אלא גם בשבילה. לדעת שהיא מוכרחה לחזור , כי היא הבטיחה, אסור לה לוותר. היא רצתה שאני אגיד לה שאני מסכימה שהיא תלך . היא הייתה אומרת .. "יש חמישה ילדים , אם אני לא אציל אותם, הגרמנים יהרגו אותם. אז את מסכימה שאני אלך להציל אותם? " .. הייתי בוכה וצועקת " אני מסכימה.. , והיא .. לא הייתה חוזרת ..במשך כמה ימים. "

 ענת ואמה עברו ביחד את רוב תקופת השואה, אבל אמא של ענת הלכה לעולמה שבועיים לאחר שהגיעו לישראל, כתוצאה מהעינויים שעברה בגסטאפו.
מתוך הראיון הוברר לנו שענת לא הגיעה לכלל פרידה רגשית מאמה. היא מסרבת לפקוד את קבר האם ומדי יום היא "משוחחת" איתה. על פי אמות המידה הפסיכואנליטיות המקובלות , התנהגות כזאת יכולה להיחשב כמעכבת את תהליך ההיפרדות והעצמאות הנורמליות ...

מקור וקרדיט :
ג'וליה צ'ייטין , דן בר-און, "המשפחה בתקופת השואה: זיכרונות של יחסי הורים-ילדים", בתוך זהבה סלומון וג'וליה צ'ייטין (עורכות) , ילדות בצל השואה: ילדים – ניצולים ודור שני, הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2007,  ע"ע 110-133 .


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה