דלג לתוכן הראשי

ענת , פעוטה בת שלוש , לבד במרתף בגטו ורשה




ענת הייתה בת שלוש כאשר אמא החביאה אותה במרתף בגטו ורשה, לאחר שאביה נלכד בידי הגסטאפו וכל שאר בני המשפחה גורשו. אמא של ענת שהייתה חברה במחתרת היהודית הפולנית , עסקה בהברחת ילדים מהגטו, ולעתים קרובות הייתה משאירה את ענת לבדה, לפעמים אפילו לכמה ימים. ענת מספרת כיצד טיפלה בה אמה במסירות , גם בעיתות מצוקה קשות ביותר. באמצעות השחזור אותו היא מציגה , אנו לומדים לדעת שאמה ידעה לזהות את צרכיה של ענת ואף ידעה למלאם, חרף מגבלות הסכנה שבה היו השתיים נתונות. אף על פי שענת מציגה נקודת מבט של ילדה ברגעים רבים במהלך הריאיון, בכל זאת היא מתייחסת בביקורתיות ל"הבטחות" הבלתי אפשריות שהבטיחה לה אמה.  להלן דוגמא לנושא הטיפול ולביקורת העדינה של ענת :
"כשהיא ( האם) הייתה חוזרת מהגיחות שלה , כשהיא הייתה יוצאת למשך.. למשך ימים...היא הייתה משאירה לי משהו לאכול , כמו כרוב מבושל.. גזר .. תפוחי אדמה מבושלים , זאת הייתה חגיגה . לפעמים לחם .. צנימים .. תמיד הייתי מתפלאת מניין השיגה את האוכל? איך השיגה אותו ? היאא תמיד הייתה צוחקת ואומרת , "לא צריך לשאול , צריך לאכול". ואני חשבתי , איך היא יודעת? " גם אני רוצה להיות אמא כזאת, שיודעת איך למצוא לחם..

 היא הייתה אומרת לי שתחזור ואז הולכת.. לפעמים היו עוברים יומיים שלושה והיא לא הייתה חוזרת. אבל היא תמיד הייתה אומרת לי "אני מבטיחה לך שאחזור" . כשהייתי אמא בעצמי חשבתי איך בן אדם יכול להבטיח לילד דבר שהוא עצמו לגמרי לא בטוח בו? אולי היא עשתה את זה לא רק בשבילי אלא גם בשבילה. לדעת שהיא מוכרחה לחזור , כי היא הבטיחה, אסור לה לוותר. היא רצתה שאני אגיד לה שאני מסכימה שהיא תלך . היא הייתה אומרת .. "יש חמישה ילדים , אם אני לא אציל אותם, הגרמנים יהרגו אותם. אז את מסכימה שאני אלך להציל אותם? " .. הייתי בוכה וצועקת " אני מסכימה.. , והיא .. לא הייתה חוזרת ..במשך כמה ימים. "

 ענת ואמה עברו ביחד את רוב תקופת השואה, אבל אמא של ענת הלכה לעולמה שבועיים לאחר שהגיעו לישראל, כתוצאה מהעינויים שעברה בגסטאפו.
מתוך הראיון הוברר לנו שענת לא הגיעה לכלל פרידה רגשית מאמה. היא מסרבת לפקוד את קבר האם ומדי יום היא "משוחחת" איתה. על פי אמות המידה הפסיכואנליטיות המקובלות , התנהגות כזאת יכולה להיחשב כמעכבת את תהליך ההיפרדות והעצמאות הנורמליות ...

מקור וקרדיט :
ג'וליה צ'ייטין , דן בר-און, "המשפחה בתקופת השואה: זיכרונות של יחסי הורים-ילדים", בתוך זהבה סלומון וג'וליה צ'ייטין (עורכות) , ילדות בצל השואה: ילדים – ניצולים ודור שני, הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2007,  ע"ע 110-133 .


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…