דלג לתוכן הראשי

עדותה של שרה , בת שש , מסתתרת שנה וחצי מאחורי ארון




שרה בת למשפחה ורשאית מן המעמד הבינוני , שהייתה כבת שש כשפרצה המלחמה. שרה הייתה הניצולה היחידה ממשפחתה הגרעינית , שכן הוריה ואחיה הקטן נספו במידאנק. שרה זוכרת כיצד הכינה אותה אמה לחיים בלעדיהם. הייתה זו הכנה מלאת אהבה ודאגה . שרה גם מספרת כיצד אמה הדגישה בפניה עד כמה חשוב שתזכור מאין באה:

" היה לי כזה אמון באמא שלי עד שאני לא זוכרת את התקופה הזאת .. כמשהו דרמטי במיוחד .. הייתי מוקפת במשפחתי .. זה לא היה נורא . בשלב מסויים התחילו ללמד אותי כל מיני דברים מעשיים , ואמרו לי בגלוי: "את צריכה לצאת מכאן" .. אמא אמרה לי , הם הכינו אותי לעזוב את הגטו .. לימדו אותי .. להסתרק בעצמי. ולתקן גרביים .. וכל מיני דברים מעשיים .. ושמות של אנשים שהיו מחוץ לפולין, ואמרו לי לזכור את זה , אמרו לי יום ולילה .. לימדו אותי את השמות . הם כנראה ידעו מה עומד לקרות."

תחושת הביטחון התנפצה כאשר שרה הוברחה מתוך הגטו , נמסרה למשפחה נוצרית ובהמשך הועברה ממנה אל משפחה אחרת . בראיון מציינת שרה שמה שהחזיק אותה בחיים , היה אמונתה הבלתי מעורערת שאמה תחזור לקחת אותה בסוף המלחמה. בדברה על אותה תקופה , ניכר כי ערך המשפחה , הוא נושא ברור ובולט בזיכרונותיה.

בשנה וחצי האחרונות של המלחמה התחבאה שרה מאחורי ארון בתוך דירה. הייתה זו תקופה קשה במיוחד , מותר היה לה לצאת מהמחבוא רק בשעות הערב . בני המשפחה נוצרית לא דברו איתה. לא קראו לה בשמה ולא נתנו לה אוכל ( היה עליה לקחת אוכל לעצמה בלילות כשלא ראו אותה).

 רק לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה בחו"ל , הכירה בעובדה שהוריה לא ישובו , וחלפו שנים עד שלמדה מה עלה בגורלם. בגלל "חובתה למשפחה"  התחייבה שרה להינשא ליהודי ולהקים עימו משפחה יהודית :

"אני צריכה להתחתן עם בחור יהודי ולילדים שלי צריכים להיות שמות יהודיים . לפני שעזבתי את הגטו , אמא אמרה, ,אנחנו לא יכולים לצאת , את היחידה , את מוכרחה לזכור אותנו." זה היה מאד עמוק ומאד חזק עד היום .. כשיהיו לי ילדים הם יידעו מי הייתה אמי ומי היו הורי ומי היה אחי.."

מקור וקרדיט :
ג'וליה צ'ייטין , דן בר-און, "המשפחה בתקופת השואה: זיכרונות של יחסי הורים-ילדים", בתוך זהבה סלומון וג'וליה צ'ייטין (עורכות) , ילדות בצל השואה: ילדים – ניצולים ודור שני, הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2007,  ע"ע 110-133 .


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…