דלג לתוכן הראשי

זכירה של טראומה, המקרה של אברהם,הפעוט שהסתתר במערה




היכולת לשמר במפורש , לאבד או לשחזר זיכרונות טראומטיים היא ככל הנראה, יכולת אינדיבידואלית ביותר ותלויה בגורמים שונים , ביניהם חומרת הדחק ומשך הדחק בזמן האירוע. יתר על כן , כאשר הזיכרונות נשמרים, בדרך כלל הם מורכבים מרשמים רגשיים סובייקטיבים מהאירוע.

בתקופת המעבר שבין גיל העמידה לזקנה , תקופת החיים שאליה מגיעים עתה הניצולים שהיו תינוקות בתקופת השואה, מתרחש תהליך שאינו מובן לנו על בוריו. כפי שנמצא אצל ניצולי שואה מבוגרים יותר , ניכרת נטייה לתכיפות גדולה יותר של בעיות הקשורות בתסמונת פוסט טראומטית, לעומת תקופת חיים קודמות.  הגורמים המעוררים מתחברים לזיכרונות מובלעים או מפורשים, ובמקרים רבים נראה שהם תלויי מצב ואינם נתפשים בהכרח כשייכים לחוויות רגשיות שליליות. משום כך, התסמינים מפחידים ומביכים עוד יותר ואי אפשר להסבירם לזולת. אירועים כמו חתונה של אחד הילדים, הולדת נכד או אירוע חיובי לא צפוי, עלולים לעורר תסמינים זהים לאלה שמתעוררים נוכח חוויות שליליות הקשורות לאובדן ולפרידה. לעתים קרובות מאד ניתן לחלץ מתסמינים אלה שיירי טראומה של הילדות המוקדמת, כמו בכי מופרז ,רגשות חרדה ופאניקה, סיוטים, אובדן שליטה וויסות אפקט, דיכאונות ובעיות סומטיות . כל אלה מערערים במקרים רבים את האני כאשר ההרגשה שמדובר בתופעות מבישות שיש להסתירן. מצב זה גורם לתחושות של בידוד ובדידות שעלולות להחריף מאוד. כזהו, למשל המקרה של אברהם, אשר מדגים בעיה זו.

 אברהם הגיע לטיפול עייף עד מוות ואובד עצות. במשך הפגישה בקושי הצליח להוציא מפיו  מילה, משום שלא הצליח להפסיק לבכות. ממעט המילים שאמר עלה שהבכי הפך לבעיה לאחר שנולדו נכדיו. הוא לא יכול היה לסבול את  ביקוריהם , אך התבייש לגלות לאשתו ולילדיו שאין הוא מסוגל לשאת את בכיים של התינוקות. בהדרגה, כשהצליח להשתלט על בכיו, פירט את הבעיות מהן הוא עצמו סובל. הוא  סבל לא רק מבכי התינוקות, אלא גם מסיוטים שבהם חיילים גרמנים רודפים אחריו. תכופות התעורר מבועת ( בפאניקה) , קצר נשימה, ופחד לשוב ולהירדם. הדאיג אותו גם חוסר שליטה הולך וגובר בביטוים של כעס. בשלב מאוחר יותר נזכר כשילדיו היו קטנים , היה עוזב תמיד את הבית.

אברהם נולד ב1941. כמה חודשים אחרי לידתו החליטו הוריו לפצל את המשפחה. אביו הצטרף לפרטיזנים. שני הילדים הגדולים יותר נשארו עם הסבתא, ואילו אמו לקחה אותו ואת אחותו בת השנתיים למקום מסתור בהרים. הם גרו בעיקר במערות . אסור היה לאברהם להשמיע רעש. ממה שסיפרה לו אמו הוא יודע שפעם אחת, כשחיילים גרמנים ערכו חיפוש באזור, אמו הייתה מוכרחה להשתיקו והחזיקה את כך ידה על פיו עד שהכחיל כולו, וכי מאז אותו אירוע לא בכה ולו פעם אחת. 

כאשר קיבל עזרה נפשית במציאת הקשרים בין הבעיות המציקות לו לבין סיפור  הטראומה שלו, הגיע להבנה קוגנטיבית והורגשה הקלה מסויימת בתסמינים...

מקור המידע :
אלישבע ון דר האל , דניאל ברון , " פעוטות ניצולי שואה , אז ועכשיו : השלכותיהן של חוויות טראומטיות בראשית הילדות המוקדמת, ,  בתוך: זהבה סולומון וג'וליה צ'ייטין , ילדות בצל השואה , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2007 .


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…