דלג לתוכן הראשי

התקשרות והתמודדות בתרבות בתר-שואתית




 סיומה של המלחמה חולל שינויים גדולים בחייהם של מרבית הפעוטות הניצולים. היו פעוטות שהסתתרו בבתי גויים וחזרו להורים ששרדו . אחדים מהם זוכרים כמה נבהלו מהגברת או האדון שבאו לקחתם מבית המסתור הבטוח שלהם. ההורים הפכו לזרים מטילי אימה. רבים מהיתומים נלקחו ממקומות המסתור בידי זרים של ממש והועברו לבתי אומנה יהודיים או למוסדות אחרים. לרבים מהילדים המסתתרים לא התאפשר להתרגל בהדרגה ובצורה מיטבית למצבם החדש, תוך שיתוף פעולה בין המטפלים השונים. במקרים רבים שררו יחסי תחרות ועויינות בין אלה שהופקדו לשמור על שלומם של הילדים , והיו גם פערים תרבותיים ודתיים .

ההורים לא ידעו כיצד להתמודד עם הקונפליקט והאמביוולנטיות, כאשר מצד אחד , ברמה האישית, היה עליהם להכיר טובה למצילי ילדיהם, ובמקביל לשנוא אותם כחלק מקולקטיב שהניח לשואה להתחולל. אחת הסיבות להגירה ההמונית בשנים שלאחר המלחמה הייתה הרצון להרחיק את הילדים מהתקשרויות קודמות עם הוריי המחבוא.

חלק מהתינוקות שהיו במחנות עם אחד ההורים או עם שניהם הופרדו לאחר המלחמה, כאשר הם או הוריהם נשלחו להחלים משחפת במקומות מבודדים, ובמקרים רבים אף בארץ אחרת. הורים אחרים היו חלשים, מורעבים ו/או מדוכאים מכדי שיוכלו לטפל בילדיהם כראוי, לפיכך שלחו אותם למוסדות. הורים שאיבדו את בני זוגם נישאו לעתים מחדש, עובדה שהוסיפה סיבוכים למבני ההתקשרות. חלק מאחיהם של הפעוטות מתו במלחמה וילדים אחרים פגשו לראשונה באחים שעל קיומם לא ידעו כלל, משום שהוסתרו במקומות שונים.

כאשר מתייחסים לרצף הקשרים שנותקו בחיי הילדים, מובן וברור כי כל ניסיון שלהם ליצור קשרים (relational situations) חדשים היה קשה ומסובך. פעוטות שהמשיכו במצב של התקשרות בטוחה יחסית , נאלצו להתמודד עם שינויים מידיים וחריפים במערכות התקשרות לאחר המלחמה. השינוי היה בדרך כלל לרעה, כאשר על מערכות ההתקשרות החל מכביד עול האובדן האדיר, אשר הממדים שלו רק החלו להתחוור לדמוית המטפלות, וכזה היה המצב בין אם דמות  המטפלת הייתה ההורה המקורי, ובין אן אלה הורים אומנים יהודים או מטפלות במוסד.

קרן בת 58, אם וסבתא למשפחה  גדולה , מתייחסת לחוסר היכולת שלה להתחבר לרגש יגון על מות אביה שנפטר לפני זמן לא רב. היא מודעת לכך  שהאב היה תמיד טוב והוגן כלפיה, אבל הואיל והיה שקוע במצבי רוח של יגון , מרירות ופחד, לא הצליח לעורר בה התייחסות רגשית חיובית. אולי משום כך מעולם לא שכחה את היום שבו לקח אותה מ"אמא ואבא" (ההורים האומנים הנוצרים שהסתירו אותה) כשהייתה רק בת ארבע. עד היום היא שומרת באדיקות על רגש הנאמנות, החום והאהבה אליהם וממשיכה להתאבל על מותם, גם לאחר 20 שנה. קרן מרגישה קשר בטוח לאמה הביולוגית ומשוכנעת שרק מתוך אהבה צרופה מסרה אותה לידי זרים שיצילו אותה כשהייתה בת שישה חודשים, לפני שהאם נלקחה אל מותה.

 מה קרה לתינוקות אחרים , אלה שלאחר התייתמותם זכו לטיפול אוהב מצד הורים אומנים , אשר יצרו עימם התקשרויות בטוחות , ובהמשך הפכו לילדיהם המאומצים? מרבית הפעוטות ניצולי השואה נאלצו להתמודד עם ריבוי מערכות היתקשרות בשנות חייהם הראשונות. טראומה, אובדן ודחק מתמשך , נתנו קרוב  לוודאי את אותותיהם בגיבושן של מערכות ההתקשרות השונות, ולכך תרמה הסבירות שלפחות בחלק מאותן שנים ראשונות היה עליהם להתמודד גם עם התקשרויות של חוסר בטחון.

מקור המידע :
אלישבע ון דר האל , דניאל ברון , " פעוטות ניצולי שואה , אז ועכשיו : השלכותיהן של חוויות טראומטיות בראשית הילדות המוקדמת, ,  בתוך: זהבה סולומון וג'וליה צ'ייטין , ילדות בצל השואה , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2007 .


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…