דלג לתוכן הראשי

לנה קיכלר כאם חלופית




מתוך המאמר של ד"ר שרון גבע "ניצולה , מורה , אמא : גיבורת השואה לנה קיכלר –זילברמן, " החינוך וסביבו , תש"ג , 2013 .

הפעולות שנקטה והתכונות שגילתה לנה קיכלר בתקופת השואה ולאחריה תאמו את תפקידי האישה על פי חלוקת התפקידים המסורתית בין המינים : היא דאגה לצרכים פיזיים בסיסיים של ילדים וילדות , מצאה קורת גג , השיגה מזון ופריטי לבוש . חזותה החיצונית תואה כהתגלמות הנשיות : עדינה וחיננית , מבטה רך, קולה מלטף, עיניה חמות וטהורות, פניה כפני אחות רחמנייה ולבה לב יהודי חם. כשנדרשה להגן על הילדים הביעה תקיפות וקשיחות כ"לביאה ממש" , כאילו עומדת מאחוריה קבוצה מאורגנת , כך האישה העדינה , שאין מאחוריה ארגון ומפלגה , נעשית בעת הצורך בעלת מרפקים.

משחר נעוריה אהבה ילדים , אהבה זו הניעה אותה לבחור במקצוע שבאופן מסורתי הוא מקצוע נשי כמו טיפול , הוראה וחינוך. הכשרתה הפדגוגית סייעה לה כשביקשה לשקם את הילדים והילדות.

הרצון והצורך להציל ילדים הועמד בניגוד לדה-הומניזציה שכפתה מדיניות הכיבוש הגרמני בשנות השואה.

כינויה "אמא" בפי הילדים התאפשר גם בגלל היעדרן הפיזי של האימהות הביולוגיות שלהם ובשל גילם של הילדים, שלעתים הופרדו מאימהותיהם בגיל צעיר מאד ולא תמיד זכרו אותן.

"הייתי אולי קשורה אליה ביותר מכל הילדים. הייתי קטנה וחלשה והיא הייתה לוקחת  אותי תמיד לחדר שלה. כשהיינו מגיעים למקום עם לינה הייתי ישנה איתה. קראתי לה אימא" , העידה ניצולה צעירה ( דרור, 1962).

כל השנים בארץ , שכבר בגרו  היו הילדים שהצילה מגיעים אליה הביתה להתייעצות עם בעיות של המשך לימודים, סידור בעבודה ואף בחירת בן-זוג. היא השושבינית הראשית בחתונותיהם , והיא גם העדה הראשית בעניין הפיצויים המגיעים להם מגרמניה. עדיין הם קוראים לה "אמא" והיא מכנה אותם "ילדיי",  " אני מאושרת שאני רואה אותם כך" , אמרה לנה קיכלר ב1962. "אני זוכרת איך נראו ב1945 וב1946 " . "אני משולבת בתוך חייהם והם משולבים בתוך חיי" . "אני שמחה מאד שהם הגיעו לביתי ושמחה מאד להכיר את הנכדים שלי " ( דרור, 1962) .

אושר זה לא היה בכדי : בתקופת השואה איבדה לנה קיכלר את בתה הביולוגית ובעלה עזב אותה. האובדן והבדידות הוערכו ככוח שהניע אותה לטפל באחרים, פעילות תובענית שהעסיקה אותה ונתנה משמעות לקיומה.

מקור וקרדיט :

ד"ר שרון גבע "ניצולה , מורה , אמא : גיבורת השואה לנה קיכלר –זילברמן, " החינוך וסביבו , תש"ג , 2013 .

ראו גם : 100 ילדים שלי


 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…