דלג לתוכן הראשי

ילדים במסתור בהולנד – ממצאי מחקר ומאפיינים




אחד המאפיינים של הסתרת ילדים בהולנד היה הפיצול של משפחות הניצולים היהודיות בין מקומות מסתור שונים , מלכתחילה או לאחר פרק זמן קצר.
הסיבה לשכיחות התופעה של התפצלות משפחות המוסתרים בהולנד היא , שבחלק הארי של המקרים ניתן היה להציע מקומות מסתור שונים בו-זמנית, ובכך להקטין את הסכנה של תפיסת המשפחה כולה. 

ההפרדה בין ילדים להוריהם יצרה ניתוק רגשי, אך בטווח הארוך עזרה להסתגלות הילדים למשפחה הקולטת. אין להמעיט בערך האמון שרכשו המוסתרים לפעילי ההסתרה ההולנדים. אמון זה אפשר בהרבה מקרים לשמור על הקשר בין חלקי המשפחה באמצעות ארגוני סטודנטים מחתרתיים, או באמצעות הקשרים החברתיים שהיו בין משפחות מסתירי יהודים.

ב9 מקרים שבדקה פרופסור נעימה ברזל, ההורים נתפסו במקום המסתור שלהם והילדים נותרו במקום המסתור האחר. על פי פרופסור נעימה ברזל , ב12 מקרים מסופר על הצלה של ילדים בגילאי העשרה לאחר שהוריהם נשלחו אל מותם.
ארגוני המחתרת ההולנדים העדיפו לעסוק בהצלת ילדים, שהיה בה פחות סיכון מאשר בהסתרת מבוגרים. ילדים מתחת לגיל 15 לא נדרשו להציג תעודת זהות , והדבר הקל על העברתם ממקום למקום. בעדויות רבות מופיע תיאור על ילדים יהודים שהועברו בין בתי מסתור שונים, עד שנמצאה המשפחה שקלטה אותם בביתה לתקופה ממושכת יותר. ממחקר על מקומות מחבוא של ילדים יהודים בהולנד עולה , שבאופן ממוצע שהה הילד היהודי ב4.5 מקומות מסתור. המספר המרבי שנסקר  הוא 37 מקומות מסתור שונים לילד אחד.

רק לעתים רחוקות הייתה הקליטה בתוך המשפחה ההולנדית מידית . קליטה שלמה אופיינית יותר לסיטואציה של קליטת פעוטים, במיוחד אם הקולטים היו זוג חשוך ילדים, שאותר לשם כך על ידי המחתרת. במשפחות אלו התרחש למעשה, כבר מהתחלה ,תהליך של אימוץ. אלא  שהתופעה של אימוץ הילד המוסתר  כביטוי ליחס המגונן כלפיו הייתה אופיינית לא רק למשפחות חשוכות ילדים . 

בעדויות שבדקה פרופסור נעימה ברזל  היא מצאה שהזיכרונות של הילדים מחייהם בקרב המשפחות ההולנדיות המאמצות בתקופת המלחמה הם ברוב המכריע של המקרים זיכרונות של חיים משותפים נעימים, הוקרנו בהם חום וקבלה. נתוני המחקר הקיים בנושא קובעים , כי עבור יותר מ80 אחוז מהילדים היהודים היה המסתור בית חם. כ15 אחוז מהם קיבלו יחס בלתי הולם, ורק 5 אחוזים היו קורבנות ליחס רע או רע מאד.

מקור וקרדיט :
נעימה ברזל. על הבחירה בטוב, מעשה ההצלה בפולין ובהולנד במלחמת העולם השנייה,  הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004


תגובות

  1. אמא שלי עזרה להבריח ילדים למסתור מקראש שליד התיאטרון באמסטרדם. שמה היה חנה נויבאור, או חנה נויבאואר. האם יש לכם מידע אודות פעילותה? היא גם עסקה בזיוף תעודות עבור המחתרת ההולנדית. עברה את כל המלחמה באמסטרדם. אשמח למידע. תודה. אילאיל סיטון.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…