המלחמה
בהונגריה, החלה בשנת 1944, מאוחר מאשר יתר המקומות. כמו כן, המלחמה אף נמשכה זמן
קצר יחסית כארבעה חודשים. אנו כאזרחים בהונגריה , לא סברנו כי הגרמנים הנאצים יעלו
בדעתם לעשות לנו דבר מה, שכן היהודים נחשבו אזרחים "שווים" בהונגריה. לכן
,שגריר השוודי
היה מחלק לאנשים כתב הגנה בחינם. אנשים סברו כי כתב זה יוביל לכך שיוכלו להינצל
מהשואה, על כן רבים קנו כתב זה, וגם אנחנו, אך כמובן שזה עלה בתוהו
.ולא
הועיל בכלל.
נקודה
חשובה שברצוני לספר היא כאשר הורטי , ממלא מקום של המלך בהונגריה, טען ב- 16/10/44
שהמלחמה נגמרה אז , סבי חיים הוריד את
המגן הצהוב מהדלת. בשלב זה, צלב הקרס עלו לשלטון ולקחו את סבי למשטרה. שם הרביצו
לו רק בשל העובדה שהוריד מדלת הכניסה את הצלב הצהוב, אך מעשיו אלו נבעו בשל העובדה
שאכן סבר כי המלחמה נגמרה . זיכרונותיי המוקדמים, בטרם הגעתנו לגטו,
היו שתחושת פחד סבב אותנו באופן תמידי. הדבר בא לידי ביטוי בשעה שאחי הקטן היה
יוצא לקנות לחם, ובכדי שלא יזהו שהוא יהודי וכדי למנוע פגיעה בו, הוא היה מכסה את
הטלאי על דש הבגד , אנו היינו מסתכלים
על אחי מהחלון לכדי בדוק אם הוא יחזור . חשוב לציין כי
הייתה לנו אופציה לצאת עם רכבת קסטנר, אך מכיוון שהרכבת עוברת דרך גרמניה, היה לנו קושי להאמין שלא נמות בדרך. בשל כך,
סירבנו לצאת עם הרכבת של קסטנר. באחד הימים, לקחו אותנו לבית שמוגן על ידי
האפיפיור. אנחנו
היינו ביציע, ואבי וכן כל מי שעבד במחנה עבודה גם היה שם, זו הייתה הפעם האחרונה
שראיתי את אבא שלי, בערך בסוף אוקטובר של שנת 1944 . אחרי שהייה קצרה שם , החליטו
שגם משם מפנים את היהודים, הכתב הגנה כבר לא היה תקף והנאצים ההונגרים הוציאו את
כולנו לרחוב .
הגענו
לבית בו היו גרים שני דודים-אח ואחות של הסבתא-שתי דירות. ברגע שהשכנים ראו שאנו
מקבלים את המזוודה הלשינו עלינו ולקחו אותה למחנה ואותנו לקחו לצלב האדום. אמי ברחה
מהטרנספורט וחזרה לגטו. בינתיים הסבא והסבתא הגיעו עם הסוס והעגלה. באופן רשמי
הבית של הגטו היה שייך לסבא פישר . סבא ליוש היה בבית אחר בגטו. זכור לי כי
, יום אחד באה הבת שלו והודיעה כי סבא נפטר , איננו יודעים מהי הסיבה לפטירתו,
ייתכן
כי הדבר נגרם כתוצאה מרעב בגטו. קברו של סבי מצוי בחצר בית הכנסת. בחודשיים
האחרונים לא היה אפשר לחיות ב גטו, שכנו במעין מרתף מתחת לאדמה שנועד בתחילה לפחם
ועצים להסקה אנו. רוקנו את המרתף ו כולו שהיינו בו. בשל החשש שמא יפגעו בבית כזה
או אחר, הייתה הוראה לחבר את הבתים ב בודפשט, כך שפתחו את הקירות בין כל בית לבית ואפשר
היה לעבור מבית לבית בחופשיות. זכור לי שמול המקלט, היה רופא ואחות שהיו יהודים
מלומדים, שטיפלו בחולה בלי רגליים. כתוצאה מנפילת פצצה לתוך החדר, האחות והרופא
מתו והחולה נשאר חי. כמה אירוני , עוד זכור לי כי היו חיות מתות ברחוב. היה
מקרה בו היה סוס מת ברחוב, אך תוך חצי שעה אכלנו ממנו, בשל הרעב הרב ששרר. הכול
היה נורא אינטנסיבי וחסר רגש כך שלנו בעצמנו לא היה זמן להרגיש, לחוות, לחשוב,
לנגד עינינו עמד דבר אחד – כיצד עלינו לשרוד.
כמו כן,
הניקיון של הפרקט, בגטו היה באמצעות שעווה, זכור לי כי האנשים שם מצאו שעווה ועשו ממנה
נר לכבוד שבת קודש....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה