ילידת 1933
"היהודים
שגרו במקום מגורינו החלו להתלחשש ביניהם שיש צורך לברוח מפני שמהגרמנים לא יהיה
לנו טוב. היהודים שהחליטו להישאר והרגישו מתורבתים נהרגו. קברו אותם בעודם בחיים
באזור הרכבות על יד העיר בלץ. סבא שלי טען שחייבים לברוח, ואימא מיד ארזה בגדים
חמים וכרית גדולה שהיה ניתן לישון עליה בגלל הגודל שלה והייתה עשויה מפוך,
ויצאנו
לדרך.
כאשר
הגענו לאזור הרכבות התחילו להפציץ את המקום ואימא נשכבה עלי וכיסתה אותי לגמרי עם
הגוף שלה. התחלתי
מיד לצחוק מרוב פחד. לאחר מכן אימא השליכה אותי לקרון רכבת והיא בעצמה לא הספיקה
לעלות, זו הייתה טראומה גדולה וחוויתי פחד נורא מלהישאר לבדי לגמרי בסביבת אנשים
זרים. לאחר מכן ראיתי איך שבקרון האחרון אנשים מושכים אותה לקרון ולאחר כמה זמן
היא הגיעה לקרון שלי.
הגענו
לכפר ובבית ששהינו בו , שהיה בעצם צריף , הייתה רצפה מאוד קרה והיה מאוד קר. לא
היו מים אז היו צריכים להפשיר קרח מבחוץ, לא היה גם מלח וכתוצאה מכך התנפחתי
פיזית. אימא עבדה כאחות בבית חולים באזור . היא גם הייתה מנקה ותופרת כדי להשיג
כסף ולהאכיל אותי.
אבא
לחם בזמן הזה בחזית . דוד שלי ברח לחזית וכאשר מצאו אותו ברכבת שלחו אותו לעבוד
במפעל.
סבתא שלי הייתה שמה סיר בחוץ ומבשלת כל דבר אפשרי שניתן היה לבשל וכאשר
הייתה רואה מישהו קרב לבית שלנו הייתה צועקת לאימא שלי שתביא כוס מים. סבתא שלי לא
הייתה מרשה לאף אחת מן הבנות שלה להתקרב לבחורים המקומיים והייתה אומרת לכולנו שלא
נתרגל למקום.
דוד
שלי היה פרטיזן בקבוצה יהודית ונהרג.
בזמן המלחמה היו משליכים אנשים חיים לבאר
יבשה ומשאירים אותם שם למות.
השכנים של סבא
וסבתא שלי מצד אבא השליכו אותם.
ולאחר כמה ימים הם מתו שם. הם לא ברחו מפני שסבתא הייתה נכה וסבא לא
רצה לעזוב אותה הביתה.
עם
תום המלחמה אבי חיפש אותנו בכל מקום ושאל אנשים עד שלבסוף הוא מצא אותנו וכשראה
שאנחנו סובלים מרעב, הוא הלך והביא לנו לחם ובשר . חזרנו הביתה דרך הים הכספי באנייה
ובמשך ההפלגה סבלנו מהקאות. לאחר מכן נסענו ברכבת חזרה למולדובה. בזמן הנסיעה
אנשים חלקו אחד עם השני לחם ומלח. כשחזרנו לבלץ אימא בכתה מאושר . העיר הייתה הרוסה
לגמרי, במיוחד הרובע היהודי היה הרוס לחלוטין. הממשלה לקחה מהאנשים הכול מהכול
כולל מזון, ואנשים נפטרו ברחובות מתת תזונה . כדי להרוויח כסף אבא הסכים לרשום תחת
השם שלו חנות של מישהו אחר ותחת זאת הוא קיבל כסף. אלא שאז הגיעה
שמועה שבאים לאסור כל מי שיש לו בעלות כלשהי על נכסים. בלילה עלינו לבוידם עם
החפצים שלנו והתחבאנו שם עד הבוקר. שמענו את השוטרים מגיעים לבתים כדי לאסור
אנשים. בבוקר יצאנו מהמחבוא ונסענו לעיר צ 'רנובצי שבאוקראינה. לאחר שהתמקמנו בעיר
התחלתי ללמוד שם וההורים עבדו. לאחר זמן
מה אימא נפטרה ממחלה ולאחר חמש שנים חזרנו לבלץ."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה