דלג לתוכן הראשי

סיפורו של צבי איזק, הרכבת האחרונה לאושוויץ שנעצרה


ילד בן 8 ( יליד 1937): הרכבת האחרונה לאושוויץ לא הגיעה 
נולדתי בעיירה הורגוש שביוגוסלביה, זוהי עיירה קטנה שגרו בה מספר מצומצם של יהודים, ולכן לא הכרתי הרבה אנשים. למדתי בבית הספר הממלכתי של הגויים והכריחו אותי לענוד טלאי צהוב. בגיל 7, כאשר הייתי בכיתה א', נבחרתי לתלמיד מצטיין. זכור לי כי לאחר קבלת תעודת ההצטיינות ובדרכי הביתה, עצרו אותי מספר ילדים גויים, הכו אותי ושברו לי את העצמות . כנראה מתוך קנאות ואנטישמיות כי אני יהודי.
בתקופה שבה הגרמנים נכנסו להונגריה, הועברנו לעיר בדרום מזרח המדינה בשם סגד ושם ריכזו אותנו במגרש כדורסל. לאחר מכן, העבירו אותי יחד עם אמי ואחי לעבוד בבית חרושת ללבנים, ואת אבי העבירו למחנה עבודה ואבד עימו הקשר
לאחר תקופה, ההונגרים הוציאו אותנו מהבתים ושלחו אותנו לגטו. אמי זכורה לי כאישה מסורה וחכמה, וכאשר ביצעו את הסלקציה, אמי החביאה אותנו ובכך ניצלנו ממעבר למחנה הריכוז וההשמדה
אחד הרגעים שזכורים לי בתור ילד, הם הפצצות האמריקאים בגרמניה ואוסטריה. מאות מטוסים היו חגים בצורת מעויין מעל המחנה ברעש איום ומפציצים כך שהאדמה רעדה. בחלק מההפצצות הם היו פוגעים ברכבות מלאות תחמושת והיו גורמים לפיצוצים אדירים. אני זוכר שבאחד מהימים האמריקאים הפציצו את וינה ואני ראיתי אותה בוערת בלהבות . לקראת סוף המלחמה, הופסקה העבודה של אמי והעבירו אותנו למחנה מעבר בשטרסהוף, שמו אותנו בקרונות רכבת שכנראה יצאה לאושוויץ. זו הייתה הרכבת האחרונה שהייתה אמורה לצאת לשם אבל בסוף התברר כי הפציצו את המסילות והיא לא יכלה לצאת.  אחרי כמה ימים פלשו הרוסים לאוסטריה.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…