דלג לתוכן הראשי

צעדים בערפל




ספר מאת פנינה פלדמן
" אני רוצה שתדע שבאתי לפה בגלל שהכריחו אותי",  כך פותח ילד צעיר בשם ניבו את המפגש שלו עם ד"ר ברנטורא. מה שמושך את ניבו בכל זאת אל הד"ר הוא סיפורו על המסע הבלתי יאמן של ילד, כמעט בן גילו, בתקופת מלחמת העולם השנייה, המבוסס על סיפור חיים אמיתי.
גיבור המסע הוא ילד יהודי מבלגיה בשם ז'ק, החוצה אתה גבול לבדו בעיצומה של המלחמה ונודד בדרכים, ללא תעודות מזהות וללא בית. רק לוח הרכבות המוצב בתחנות הרכבת משמש לו כנווטן (gps)המנחה אותו בנדודיו. 
בתושייה ובאומץ מנתב ז'ק את דרכו בעולם מסוכסך ועוין שבו הוא מוצא גם כמה פינות של חסד.
הסיפור מבוסס על סיפור בריחתו כילד של השחקן יענקל'ה בן סירא  מציפורניי הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה, הגעתו לשוויץ ועלייתו ארצה  בישראל יענקל'ה התחיל כרועה צאן בגבעת ברנר והמשיך כשחקן תיאטרון וקולנוע.

 יענקלה בן-סירא  ז"ל נולד בשם ז'אק שירצקי בבריסל שבבלגיה. בהיותו בן 15 בשנת  1942 כשנתיים לאחר כיבוש בלגיה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה , נשלח אביו למחנה עבודה, ובן-סירא החליט לברוח.
אימו ציידה אותו בכסף ומזון, והוא עלה לבדו על רכבת לצרפת ומשם לשווייץ. בן-סירא, היחיד מכל משפחתו ששרד את השואה, עלה לישראל בסוף שנת  1945 במסגרת עליית הנוער , ונשלח לגבעת ברנר.
מקור המידע :

יעקב בן-סירא – ויקיפדיה


 בן סירא נולד בבריסל בשם ז'ק שירצקי, אביו היה יצרן חפצי עור. ב-1942, בעת שבלגיה היתה תחת כיבוש נאצי, נלקח האב למחנה עבודה ובן סירא נמלט לבדו ברכבת מבלגיה לצרפת.
 בנובמבר 1986 סיפר בראיון ל"מעריב" כי אשה לא יהודיה שישבה לידו ברכבת הציגה אותו לשוטרים גרמנים כבנה וכך הוא ניצל. בן סירא שהה שבוע בפריז ונסע לאחר מכן לליון וממנה לשטרסבורג.
בהגיעו לעיירה מודטו הסמוכה לגבול עם שוויץ החליט לעבור את הגבול בחשאי דרך ההרים. "איכר הסביר לי בדקדקנות היכן השמירה הדוקה פחות, מתי מתחלפות המשמרות ואיך לחצות", נזכר באותו ראיון והוסיף כיצד בשעת אחר הצהריים הצליח לעבור לשווייץ.
בהמשך הועבר למשפחת אומנה בבזל. "אירופה כולה היתה חשוכה ואני בשווייץ שטופת האור, כאילו בעולם של אגדות", אמר, "היה לי טוב אבל שאלת המשפחה שלי ומה עלה בגורלה העיקה עלי כל הזמן. הרגשתי שפתאום אני לבד בעולם". 



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…