מקור וקרדיט : אינגה דויטשקרון , בדמי
ילדותם : ילדים בגטאות ובמחנות ריכוז , ספריית מעריב , 1979
הנאצים הכריזו כי היהדות היא הגדול באויביו
של העם הגרמני ובגללה נגרמה כל צרותיה של גרמניה. הנחה זו הייתה הבסיס להחלטה , שיש להשמיד את כל היהודים. לעמים אחרים
, שנחשבו לנחותים הותר לשרת את עם האדונים. המסקנה ההגיונית , שעלתה מן התזות הללו
הייתה : נוסף על כל הדרכים האכזריות , שתוכננו והוצאו אל הפועל, נוסף על החיסול
הברוטאלי של העמים "הנחותים" מקרב האנושות- יש למנוע את גידולם של
העמים הללו על ידי ריבוי טבעי. ובכל זאת,
- ילדים נולדו במחנות הריכוז, רובם לנשים שהרו עוד לפני שנעקרו ממקומותיהן, והובלו
למחנות. כמו כן, לא הצליחו הנאצים למנוע לחלוטין הריונות בזמן הכליאה במחנות. העיקרון היה , כי כל יילוד יהודי
לא נשאר בחיים יותר מדקות ספורות לאחר לידתו. תינוק שנולד נלקח מאמו, והיא לא ראתה
אותו עוד לעולם. ולמרות הכול עלה בידיהן של אימהות יהודיות מעטות להחזיק את תינוקותיהן
בחיים במשך זמן-מה.
עדים מספרים, כי תינוקות אלו ידעו בחוש ,
שאין איש מבין את פשרו, לשמור על שקט מוחלט לנוכח סכנת המוות. אבל תמיד בא היום ,
שבו השיגם הגורל המר.
במחנות ההשמדה של אושוויץ נהגו בתחילת שנת
1943 להטביע מספר-קעקוע בכל היילודים מיד לאחר הלידה. משלא נמצא די מקום למספר בן
חמש ספרות על זרועו הזעירה של התינוק , קעקעו את המספר על העכוז. בתקופה זו הוכנסו התינוקות למבנים מיוחדים, אך
גם משם היו נעלמים לעתים קרובות, בלי שאמותיהם ידעו מה נפל בגורלם.
בסלקציות שנערכו החל מספטמבר 1943 ברציף
המוגבה של מחנה בירקנאו , שבו נקבע גורלם של אלפי יהודים, נשלחו האימהות עם ילדיהן
הפעוטות מיד לתאי הגזים.
אלפי פעוטות הספיקו לחיות רגעים קצרים בלבד במחנות ההשמדה.
עדותה של ד"ר ורה אלכסנדר במשפט אייכמן ב8 ליוני
1961 :
יום אחד הגיעו לבלוק שלי אישה מהונגריה עם
ילדה פעוטה. עלה בידי להחביא אותן במשך שבועות אחדים. לבסוף הגיעה בכל זאת השמועה
על נוכחותן לאוזניה של הסוהרת אירמה גרזה. יום אחד באו אנשי ס.ס. , ולקחו את
הילדה. מפיהם של כלואי המחנה, שעבדו ב"זונדר קומנדו" נודע לי, שהשליכו
אותה לתוך המשרפה.
בו בלילה השליכה האם את עצמה על הגדר
המחושמלת.
מקור וקרדיט :
אינגה דויטשקרון , בדמי ילדותם : ילדים בגטאות
ובמחנות ריכוז , ספריית מעריב , 1979.
עדותו של ד"ר אוטו וולקן
ד"ר אוטו וולקן , רופא מווינה. היה
כלוא באושוויץ מיוני 1943 ועד חיסול המחנה. דברי עדות , שנשמעו במשפט אושוויץ ב24
לפברואר 1964.
" ב18 באפריל 1944 הגיעו למחנה 299
ילדות ושני תינוקות. הם באו מלובלין, ומצב בריאותם היה תקין בהחלט. בלילה בא
הקומנדו לקחת אותם. שעות ארוכות חיכו וחיכו
לפני הכבשנים. בתוך הלילה האפל שמענו שוב
ושוב את זעקותיהם הנואשות " גז, גז"
לא היה כל ספק בכך : הם ידעו בדיוק מה צפוי להם.
עדותה של רות א. ( מן העיר אוסטראווה בחבל
מור( צ'כיה). לאחר מכן בתל אביב. הייתה כלואה באושוויץ מדצמבר 1943 . קטע מכתב העת
"שפיגל" מס' 32 , 1964 .
חיכיתי ללידה עשרה ימים, בכל יום בא דוקטור
מנגלה לביקור, ואז פקדו אותי הצירים.
מיילדת אחת, גם היא מכלואי המחנה, השכיבה אותי על הרצפה , ועזרה לי ללדת. זה היה
ילדי הראשון. תינוקת. הייתי כבת עשרים-ואחת. בתי הפעוטה צרחה. זה היה בכיה הראשון,
ואני התייפחתי בתוך ליבי : מה צופן לנו העתיד , ילדתי?
דוקטור מנגלה שב לראותני , הוא ציווה לחבוש
את שדי. נאסר עלי להניק את בתי. בתי צרחה מרעב . רצתה לאכול. לעסתי חתיכת לחם,
ונתתי לה. שדי היו נפוחות, מלאות חלב. התנפחתי כולי עד הצוואר. מדי יום ביומו בא
למקום דוקטור מנגלה כדי לנות מהמחזה.
מקץ
שמונה ימים ציווה עלי: " היי מוכנה מחר , עם התינוקת שלך. אבוא לקחת אתכן
!" כן , ילדתי , חשבתי לי , סוף סוף יבוא הקץ לסבלותינו . תאי-הגזים ישחררו
אותנו. בכיתי . צעקתי, ידעתי כי מחר נמות.
ואז באה
אישה זרה אל מיטתי ודיברה אלי . היא דיברה
, דיברה ודיברה , היא הרגיעה אותי : " אל תתייאשי, אני אעזור לך" . בתשע
בערב, כשכל האורות כבו, שבה האישה ומזרק בידה : " הזריקי את זה לתינוקת שלך. יש
פה מנת מורפיום חזקה שתמית אותה" .
אבל איני רוצה להיות רוצחת בתי שלי !"
זה הכרחי
! אני רופאה, אני חייבת להציל חיי אנוש. התינוקת שלך לא תחיה ממילא , כבר עתה היא
חצי מתה. יש בה אותות של תסמונת-רעב. אותך
אני חייבת להציל , את צעירה עדיין !!
לאחר
שעתיים של התנגדות לא יכולתי לעמוד עוד בסירובי ועשיתי את המעשה. כן , הייתי
לרוצחת ילדים, אדוני הדוקטור מנגלה, רוצחת
ילדים! שקעתי בהיסטריה. בדי-עמל שכנעה
אותי הרופאה לחזור לעצמי. ילדתי גססה לאט, לאט מאד- לצדי. עד עתה שומעת אני את גניחותיה האחרונות, עד עתה חשה אני את
משב נשימתה האחרונה על פניי.
השעה
הייתה חמש בבוקר . אספו את הגוויות . גם את בתי לקחו כדי להשליכה למשרפה ים המתים
האחרים. לא ליוויתי אותה, כי הכניסה למבנה
הכבשנים הייתה אסורה בהחלט. כניסה חופשית למקום הייתה רק לגוויות ולאלה
ש"נבחרו" בסלקציה. בשעה היעודה
הופיע ד"ר מנגלה. הייתי מוכנה . "איפה התינוקת שלך? " – בקול לאה עניתי
. "נפטרה הלילה" .
מה פירוש
נפטרה? ענה, רוצה לראות את הגופה."
אבל
אפילו בשביל הדוקטור מנגלה הכול-יכול , הייתה זו משימה בלתי אפשרית – לגלות בין
אלפי הגוויות גווייה של תינוקת רפה, שנקטלה במורפיום.
הוא אמר
: " שוב יש לך מזל. חזרי לעבודה ב"טרנספורט" הקרוב.
עדותה של
פני הרמן
פני הרמן
, בת 59 , רופאת שיניים ממינכן . הייתה כלואה באושוויץ ממרץ 1943 ועד סוף המלחמה.
דברי עדות שנשמעו במשפט אושוויץ, ב9 ליולי 1964 .
"
קאדוק בא לעיתים לבלוק מס' 10 כדי להפחידנו. יום אחד נולד במבנה זה תינוק. הלידה התרחשה
בשעות הקטנות של הלילה או אולי מיד אחר חצות . רופא המחנה ציווה להשאיר בחיים את
האם, צעירה יהודייה מברלין ואת ילדה. לפתע
נפתחה הדלת : קאדוק נכנס ולקח את האם ואת התינוק. השניים הומתו עוד באותו לילה בגז,
עם הטרנספורט שהגיע זה עתה מצ'כוסלבקיה.
מקור וקרדיט : אינגה דויטשקרון , בדמי
ילדותם : ילדים בגטאות ובמחנות ריכוז , ספריית מעריב , 1979.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה