נילי גורן, מקרית חיים, נולדה ב-1933 בשם ז'קלין ון דר הודן. השם
היה שילוב של שמות הוריה: אביה - ז'אק (יאק, יעקב), ואמה - לין. שם החיבה שלה היה
לינקה. השם הזה, שם הולנדי טיפוסי, בשילוב עיניה התכולות וקשריו של אביה, סייעו
להסתיר אותה מהנאצים ולהציל את חייה. סיפור השנים שבהן הסתתרה, והמכתבים שאביה היה
מעביר לה באמצעות המחתרת, יוצא כעת בספר.
אם סוף הסיפור שלה היה רע, אומרת גורן, הוא היה סיפור הרבה יותר
טוב. לו היתה מוסגרת לנאצים, היו המכתבים ששלח לה אביה, מכתבים נפלאים מלווים
בציורים, מתחרים בפרסום שלו זכה יומנה של אנה פרנק. אבל למזלה של גורן היא, אביה,
אחיה ואחיותיה, הפסידו בתחום התהילה אבל הרוויחו חיים, וחיים לא רעים בכלל.
השואה שלה, היא אומרת, היתה "כמעט שואה טובה". "אני
תמיד אומרת שבשבילי השואה התחילה ביום שכיבוש הולנד על ידי הנאצים הסתיים, ופתאום
גיליתי שאמא שלי מתה", היא אומרת. אמה, אגב, מתה ממחלה.
בשנה האחרונה של הכיבוש הנאצי בהולנד, ניזונה הילדה לינקה מפקעות
של פרחים ומסלק בהמות, כמו כל תושבי הכפר שבו הסתתרה, אבל היא היתה חופשייה
ובחיים.
בזהותה הבדויה כילדה נוצרייה, ניהלה חיים רגילים פחות או יותר, חגגה את חג
המולד, הלכה לבית הספר ושיחקה עם ילדי השכנים. "אבל כל הזמן דאגתי לאחים שלי
ולהורים שלי וקיוויתי שהכל בסדר אתם. וגם הרגשתי שאני חייבת להיות ילדה טובה כי
הייתי מודעת מאוד לסיכון העצום שמי שמסתירים אותי לוקחים על עצמם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה