דלג לתוכן הראשי

מצילו הרוסי של הילד ישראל מאיר לאו במחנה בוכנוולד



ישראל מאיר לאו נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי, פולין. רוב הקהילה הושמדה בשנת 1942, כאשר שולחו יהודי העיר לטרבלינקה. בין הקרבנות היו אביו של ישראל, רבה של פיוטרקוב, הרב משה חיים לאו, ואחיו בן ה-13, שמואל. את האקציה שרדו ישראל,  בן החמש, שכונה "לולק", אחיו נפתלי ואמם, אך הייתה זו רק הפוגה זמנית. בנובמבר 1944 נלקחה האם במהלך סלקציה. נראה שידעה את הצפוי לה, ולכן קיבלה  החלטה שוודאי הייתה קשה מנשוא - להיפרד מבנה הקטן. האם העבירה את לולק להשגחתו של אחיו הגדול יותר, נפתלי, שנלקח למחנה עבודה. שני האחים לא ראו עוד את אמם – חיה לאו נרצחה בראוונסברוק. נפתלי עם אחיו לולק, נלקחו למחנה לעבודת כפייה בצ'נסטוכובה, ומשם – לבוכנוולד. נפתלי מילא אחר רצונה האחרון של אמו. הוא הגן על אחיו הצעיר מפני כל הסכנות. לולק הוחבא בתיק על גבו של אחיו, ובינואר 1945 הגיע עמו למחנה הריכוז בוכנוולד.
 עם הגעתם לבוכנוולד הופרדו שני האחים, ולולק הושם ב"בלוק 8" עם צעירים וילדים אחרים. למזלו הגדול, גם כעת, לאחר שלא היתה לו עוד הגנתו של אחיו, נמצא אדם שדאג לו. בספר זיכרונותיו, "אל תשלח ידך אל הנער", תאר ישראל מאיר לאו את מצילו הרוסי פיודור ואת העזרה שזה העניק לו. למרות הסכנה היה פיודור גונב תפוחי אדמה, מדליק אש ומבשל אותם עבור הילד הקטן. הוא נקט צעדים אחרים כדי להבטיח שהילד יוכל לשרוד. כך סרג מחממי אוזניים כדי להגן עליו מהקור המקפיא. "פיודור הרוסי הרבה לדאוג לי בחיי היום יום כאב לבנו. הדאגה והאכפתיות שלו הקנו לי תחושת ביטחון..." (2006, ע' 55). ב-11 באפריל 1945, היום בו הגיע הצבא האמריקני למחנה – יום אותו מתאר הרב לאו כ"לידתו מחדש" – פיודור החזיק אותו קרוב אליו והגן עליו בגופו מהירי.
עם השחרור נפרדו דרכיהם וישראל לא ראה שוב את פיודור לעולם. זמן קצר לאחר תום המלחמה, בקיץ 1945 הגיעו ישראל ונפתלי לאו לארץ ישראל. ישראל למד בישיבות והפך לרב. בין השנים 1999-2003 שימש הרב לאו כרב האשכנזי הראשי לישראל, ולאחר מכן שב למשרתו כרב הראשי של תל אביב-יפו. בנובמבר 2008 מונה הרב לאו לתפקיד יושב ראש מועצת יד ושם.
לתיעוד המלא באתר יד ושם

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…