`דמותה של אמא היטשטשה, אבל את אבא זכרתי כל הזמן``

חביבה מיניקס הייתה בת שש ואחיה גרשון היה בן שלוש, ביום שבו הגרמנים דפקו בדלת. הם ערכו חיפוש בבית ולקחו את אם המשפחה למקום ממנו לא שבה.

בילדים לא הבחינו. הלה, המשרתת הפולניה ששהתה באותה העת בבית, הסתירה אותם בעוד מועד מתחת למיטה. לאחר מכן הובילה את הילדים לקרובי משפחה בגטו וילנה. אבל זו רק הייתה ההתחלה של סיפור הצלה נדיר והירואי. כעבור ימים אחדים הבינה הלה שיהיה זה רק ענין של זמן לפני שהגרמנים ירצחו את יושבי הגטו כפי שרצחו את יתר היהודים. היא ידעה שגורל הילדים נתון בידיה. באומץ לב מדהים ניגשה הלה לשוטר הליטאי ששמר בכניסה לגטו וסיפרה לו ששני ילדיה לא שבו ממשחק אצל השכנים היהודיים. ``אני חוששת שלקחו אותם יחד עם היהודים לגטו``, אמרה לו. השומר בחן אותה בחשדנות גלויה. ``יש לך הוכחה שהילדים שלך?``. הלה עיוותה את פניה בבוז. ``אתה חושב שאני רוצה להציל ז`ידים? בטח שהילדים שלי!``.

השומר השתכנע ומסר לה תעודה המתירה לה להוציא מתחומי הגטו שני ילדים – בן ובת. הלה מיהרה אל קרובי המשפחה אצלם שהו גרשון וחביבה וביקשה לקחת את הילדים.

 

הקרובים ידעו את הגורל המצפה להם והסכימו. למרבה הפלא לא הבחין איש בחזותם היהודית בעליל של השניים והלה העבירה אותם בשלום אל מחוץ לגטו. לאחר מכן החלה תקופה מסוייטת. הלה לא העזה להוציא את הילדים מחוץ לבית מחשש שהשכנים יזהו אותם.

כאשר ביקרו אנשים בביתה היו הילדים מסתתרים בארון. הם למדו להתחבאות במשך שעות בלי לנוע ובלי לומר מילה. הם ידעו שחייהם תלויים בכך. כעבור שנה נשברה הלה וגילתה לכומר כי היא מחביאה בביתה זוג ילדים יהודיים.

הכומר המליץ לה להטביל אותם לנצרות וכך הפכו חביבה וגרשון לאחייניה של הלה ושמותיהם נרשמו בפנקסי הכנסייה כלוסיה וגרשק. הם נעשו חלק מתופעת ה`ילדי המחבוא` – ילדים שהוסתרו בתקופת השואה אצל נוצרים.

ילדי מחבוא הוטמנו במרתפים ובארונות, במנזרים ובבתים פרטיים, אצל שכנים, מכרים או זרים גמורים. ברגעי האימה והייאוש הייתה להורים רק מטרה אחת: להוציא את הילדים מאזור הסכנה, לתת להם סיכוי זעיר לחיים. לעיתים נדירות היו אלו פולנים שיזמו את פעולת ההצלה כמו הסיפור של סופיה בושקובצקה שהבחינה בחיילים גרמנים השומרת על קבוצת יהודים שחפרו לעצמם קברים וילדה קטנה בשמלה אדומה מתרוצצת ביניהם. היא שידלה את הקצין הנאצי למסור בידיה את הילדה והסתירה אותה בביתה עד סוף המלחמה. פעמים אחרות דחפו ההורים את הילד לעבר הפולני הראשון שניקלע לדרכם בתקווה נואשות שיחמול עליו ולא יסגיר אותו לידי הנאצים. ``

לנאציים הייתה מדיניות השמדה מכוונת כלפי ילדים``, כותב ד``ר נחום בוגנר בספרו `בחסדי זרים` העוסק בגורלם של ילדי המחבוא, ``על היעילות המחרידה שלהם תעיד העובדה הבאה. לפני השואה היו בפולין קרוב למיליון ילדים יהודים. בגמר המלחמה נותרו בערך  חמשת אלפים ילדים יהודים בלבד.

 

לסקירה המלאה :

`דמותה של אמא היטשטשה, אבל את אבא זכרתי כל הזמן``