דלג לתוכן הראשי

אין פרפרים פה



אין פרפרים פה (במקורו הצ'כי: Dětské kresby na zastávce k smrti, Terezín 1942-1944, "ציורי ילדים בתחנה שלפני המוות, טרזין 1942–1944") הוא קובץ ציורים ושירים של ילדי גטו טרזיינשטט, מן השנים 1942–1944. הווי החיים בגטו נחשף מבעד לעיני הילדים שיצרו את הציורים או את השירים. רבים מן הילדים שיצירותיהם מופיעות בספר, ואף רבים מכלל תושבי הגטו, נספו בגטו או במחנות ההשמדה. על כן, מהווה הספר גלעד לזכרם.
לאחר שחרור הגטו במאי 1945, נמצאה בו כמות גדולה של ציורים, שציירו הילדים תושבי הגטו. כמו כן, ברשותה של הגברת אליזה - אלקה פלאך - , אמו של מיכאל פלאך - Michael Flack, מדריך בטרזיינשטט, נמצאו שירים שכתבו ילדי הגטו. ציורים ושירים אלו, הובאו מאוחר יותר לשמירה בארכיון המוזיאון היהודי הממלכתי של צ'כיה, בפראג‏.
בשנת 1959, נערכו ברחבי הארץ תערוכות, שבהן הוצגו ציורים של ילדי הגטו מתוך אוסף זה של המוזיאון.
מלבד הציורים שהוצגו בתערוכות, הוצגו בהן גם כמה מן השירים, כשהם מתורגמים לעברית. "הפרפר" (צ'כית: Motýl), שהיה אחד מן השירים שהוצגו, כלל לא נכלל באוסף המוזיאון, ואף לא היה שירו של ילד, כי אם שירו של פאוול פרידמן (Pavel Friedman), צעיר כבן 21‏.
תרגום השיר כפי שהוצג, היה תרגומו של שלמה שמידט. על פי תרגום זה, נחתם השיר בשורה "אין פרפרים פה בגטו"‏.
לאחר ארבע שנים, בשנת 1963‏, תיעדו אבא קובנר וחנה וולקוב את התערוכות שנערכו בארץ. הם בחרו מספר יצירות מתוך המבחר שהוצג בתערוכות, ערכו אותן, והוציאו אותן לאור כספר בעל שתי גרסאות:
חנה וולקוב עבדה על גרסה צ'כית לספר, והוציאה אותה, ללא תרגום השירים, בהוצאת המוזיאון היהודי הממלכתי של צ'כיה, בפראג. גרסה זו נקראה בצ'כית, Dětské kresby na zastávce k smrti, Terezín 1942-1944.
אבא קובנר עבד על גרסה עברית לספר, והוציא אותה בהוצאת מורשת, בתל אביב. את השירים בגרסה זו תרגמה לאה גולדברג. היא נקראה בעברית, "ציורים ושירים של ילדי גיטו טרזינשטדט 1942–1944". על עטיפת הנייר שלה התנוסס הביטוי "אין פרפרים פה", הלקוח מתרגומו של שלמה שמידט ל"הפרפר"‏
. אף ש"הפרפר" לא נכלל באוספו המקורי של המוזיאון, הוא הופיע בתערוכות, ומִשְׁכָּך, הוא הופיע גם בספר שתיעד אותן.
בשנת 1968, החליטה המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, להוציא את הספר בשנית. עורכי ההוצאה, העתיקו את הכתוב בעטיפת הנייר של ההוצאה הראשונה, וקראו לספר, "אין פרפרים פה: לקט שירים וציורים של ילדי גיטו טרזינשטדט 1942–1944".
עורכי ההוצאה, לא שמו לב לכך ששם הספר "אין פרפרים פה", אינו תואם את שמו של הספר העברי מן ההוצאה הראשונה, ואף אינו תואם אף ביטוי המופיע בו, שכן על פי תרגומה של לאה גולדברג שהובא בהוצאה זו, חתימת "הפרפר" לא הייתה עוד, "אין פרפרים פה בגטו", כבתרגומו של שלמה שמידט, אלא "כי פרפרים אינם חיים בגטו"‏.
הספר זכה לביקוש רב עם יציאתו לאור‏
 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…