דלג לתוכן הראשי

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה




עדות משנת 1946

נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.

כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..

האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.

ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

אבא החליט שנתחמק בזה אחר זה מהבית . אני יצאתי ראשונה . מה רחש אז לבי , לב ילדה בת תשע ? טרם הבנתי הכל, אך זאת ידעתי שרע ומר לי ואין דרך אחרת אלא לתור לי מקום הצלה.

העיירה הייתה מוקפת . ברחובות סובבו ליטאים מזויינים . לא ידעתי לאן אפנה. ראשי המה עלי  . לפתע שמעתי את הליטאים צועקים שכל הנוצרים ייכנסו לביתהם . התחלתי לרוץ בכיוון היער . מאחורי עוד יהודים . בקצה היער ניצבו גרמנים ששלפו את אקדחיהם . נעמדנו.

מה נדהמתי כשפנה אלי אחד הגרמנים , ושאלני לאן פני מועדות? רגע הצצתי בפני הרוצח השתוי ועניתי שהלכתי לביתי שבירכתי היער. הוא סטר לי על פני , גער בי שמתרוצצת אני בעת כזאת וציווה עלי לרוץ לביתי כך ניצלתי ועברתי מהם והלאה. אך כל היהודים , שהיו שם , נורו בידי הגרמנים.

אני מהלכת ביער החשוך . לאן הולכת אני ? – שאלתי את עצמי. נזכרתי שהגרמני שלחני לביתי . היכן ביתי ?  והיכו נמצאת אני? - התחבטה בי מחשבה עיקשת ורעדתי בכל איברי גופי.

לפתע הגיעו לאוזני הדי יריות וזעקות. הגרמנים הוציאו את היהודים מבית הכנסת והמיתום בקצה היער.

ראשי נסתחרר עלי . נדמה לי שמסביבי דם. עיני ראו אך ענן אפל וכך קרסתי ונפלתי תחתי. רחוקה מביתי , יחידה ובודדת ביער החשוך.

שכבתי שם ביער ללא הכרה שעות ארוכות. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי במיטה. על ידי ישבה גויה אחת ובכתה. היא שאלתני ואני סיפרתי לה הכול. לא רצתה להאמין שאני יהודיה. אך הבטיחה לעזור לי. סיפרה לי שנתקלה בי ביער בשעה שיצאה לאסוף פטריות.



היא היטבה עמי מאד . אבל לגויים שבכפר נודע עלי והחליטו למסרני בידי הגרמנים . ולמחרת בלילה , כשנרדמו כל האנשים , שמעתי נקישות בדלת ושאון קולות. מיד הבנתי הכל. הדלת נפרצה בכוח על ידי הליטאים בכפר . הגוייה נתבלבלה, אחזה בי והשליכה אותי מעבר לחלון. אחד השוטרים הליטאים ראה ופתח ביריות. למזלי היה היער קרוב  ואליו רצתי כמטורפת. מאחורי שרקו יריות . השוטרים פחדו להיכנס בחשיכה לתוך היער ולאט לאט הפסיקו לירות.

 ואני רצתי בל-הרף באפלת הלילה הזר והחשוך. כל הלילה תעיתי כה וכה ופחדתי להיעצר לרגע אחד , ולא האמנתי כי אני שהייתי כה יראה לצאת בלילה לרחוב  יחידה , בלי אבא , נמצאת עתה במצב כזה. אמרתי בלבי : כנראה שכך צריך להיות.

לאט האיר השחר . לא ראיתי כל נתיב ביער. לפתע השגחתי בבקתה שעל גבעה. גרה שם גוייה ענייה היא ריחמה עלי , אך פחדתי להישאר שם באזור . לכן , העבירה אותי לאחותה בכפר אחר . רק שם הרגשתי את מר בדידותי וטעמתי טעמו של סבל. הגוייה עינתה אותי . עבדתי למעלה מכוחותי והיא הייתה מרביצה לי . התעללה בי כך שהתהלכתי כמעט כמחוסרת הכרה, וכך עברו עלי שלוש שנים קשות ואפלות.

 לאחר השחרור בידי הצבא האדום הגעתי לוילנה . שם פגשתי את אחותי  שהוסתרה בכפר אחר. למדתי בבית הספר היהודי . יצאתי לפולין.

עתה נמצאת אני זה ארבעה חודשים בקיבוץ-ילדים של השומר הצעיר . משהו נשתנה בי , החיים הקולקטיביים לימודני הרבה ואיפשרו לי לשכוח הרבה . אחרי השנים הקשות מתחילה אני לחשוב על מטרה בחיים. אני מאושרת שמצאתי בית ולפני פתוחה דרך בחיים.

מקור וקרדיט :
אחד מעיר ושניים ממשפחה
בנימין טננבוים , ספריית הפועלים , 1947


תגובות

  1. כמה חשוב לחזור ולספר על מה שקרה בפולין, ליטא,אוקראינה,לטוויה,ורוסיה. כאלה שעזרו - אבל הרבה שבזזו, התעללו וניצלו.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…