צפורה
שחורי-רובין "לפעמים ילדים יכולים להיות שמחים" – גן
הילדים במחנה העקורים ברגן-בלזן: מקרה מבחן, 1946-1948 , ילקוט מורשת לחקר
השואה והאנטישמיות ( גליון מיוחד : השנה הראשונה לאחר המלחמה : חזרה לחיים ) ,
גליון מס' 97 (14) , דצמבר 2016 –עמודים 108-139.
תקציר המאמר
לאחר שמחנה הריכוז ברגן-בלזן נמחה מעל האדמה הוקם סמוך לו מחנה עקורים הגדול
ביותר בגרמניה לאחר השואה , שקלט אלפי ניצולים יהודים והיה "התחנה האחרונה
בדרך רווית היסורים של המתים והחיים" . במחנה עקורים זה הוקם יש מאין גן
ילדים שהביא שמחה ואושר למאות ילדים ניצולים בני שנתיים וחצי עד שש. ילדים אלו
הגיעו למחנה העקורים עם הוריהם וישבו בו
עד לעלייתם למדינת ישראל.
בכל שנות קיומו היה גן הילדים "מוסד שכל עיר גדולה בעולם הייתה גאה להתברך
בו" , כדברי ציפי אורלין , פקידת הסעד מטעם הג'וינט שהופקדה על רווחת ילדי
הגן .
באוקטובר 1946 הקים הג'וינט בברגן-בלזן את גן הילדים , שהיה חוליה חשובה
במערכת החינוך שם עבור הילדים הצעירים בני שנתיים וחצי עד שש. הג'וינט קיבל עליו את האחריות לתקציב , לאספקת
הצרכים החומריים ולצוות החינוכי –טיפולי בגן.
בגן היו כמאה ילדים ניצולים בני שנתיים וחצי עד שש והם ביקרו בו בקביעות מדי
יום ביומו. המספר הצטמצם בהדרגה עם תחילת העלייה לישראל.
עד בואם למחנה העקורים בברגן-בלזן עברו הילדים מסכת נדודים עם הוריהם , אשר נמלטו במלחמה מפולין אל ערבות ברית
המועצות ומצאו בה מקלט זמני בעיקר באזורי סיביר ובאזורי אוזבקיסטאן . בשהותם בגלות
בברית המועצות באזורים מוכי עוני סבלו הילדים חולי , רעב וקור וחיו בסבל מתמיד
חיים בלתי יציבים ללא מסגרות חינוכיות-חברתיות .
הצוות החינוכי בגן הילדים בברגן-בלזן הופתע מחוסנם הנפשי של הילדים ותהליך
שיקומם וחזרתם לחיים. " הילדים
הקטנים באו לגן ברצון מדי יום ביומו , הם רצו לחיות , להיות ילדים , לשחק , לאכול
, לחגוג ולדאוג לגוף ולנשמה " .
גננות שליחות מארץ ישראל לא הגיעו לגן הילדים בברגן-בלזן . את
הגן ניהלו ניצולות מיושבות המחנה ואליהן צורפו מתנדבות של הג'וינט .
צוות הגן עבד ללא לאות וברגישות רבה . הצוות החינוכי עשה מאמצים אדירים לעצב
את מסגרת גן הילדים הניצולים למשפחה אחת גדולה ומאושרת , והילדים למדו שוב לצחוק ולשחק ..
גן הילדים במחנה העקורים ברגן-בלזן חתר למלא את ייעודו המרכזי – להשיב לילדים
את ילדותם.
ד"ר בימקו רוזנאפט סיפרה על מאמצי הצוות : עשינו הכול כדי לנטוע שוב שמחה
בלב הילדים , ללמד אותם להשתעשע ולצחוק " .
ד"ר פ' קוליס , רופא בבית החולים
במחנה השתומם לנוכח יכולתם של הילדים להשתעשע : "מופלא שהילדים שסבלו בנדודים
, בייחוד הילדים למטה מגיל שבע , אינם מגלים אותות אימה. בניגוד למבוגרים , הילדים
כבר צוחקים ומשתעשעים " .
גן הילדים במחנה העקורים ברגן-בלזן שימש מעין בית , מקום של טיפול ושיקום שבו
בילו הילדים את מרבית ימיהם וחידשו את ילדותם האבודה .
כדי ליצור שגרת חיים מסודרת , יציבה ורגועה ולהגביר את תחושת הביטחון היה חשוב
לשמור על כללי התנהגות קבועים ואחידים, ואכן שגרה והצבת גבולות סייעו לילדים
הניצולים בסילוק פחדים והשרו עליהם ביטחון ותחושת שליטה מחודשת בחייהם לאחר שנים
של נדודים , סבל וחוסר יציבות.
כאמור, נשים ניצולות מן המחנה שימשו גננות ומטפלות וגם אם לא לכולן הייתה
הכשרה פדגוגית רשמית , הרי גן הילדים הניצולים בברגן בלזן היה סיפור של הצלחה
חינוכית משמעותית ומדהימה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה