דלג לתוכן הראשי

הילדה בסוודר הירוק



    הילדה בסוודר הירוק , קריסטינה חיגר , הוצאת דני ספרים , 2012



לפעמים, דווקא הסיפורים שנראים ממבט ראשון פחות הרואיים, משאירים רושם עז על הקורא וכך קורה בספר "הילדה בסוודר הירוק" בהוצאת "דני ספרים".
סיפורה של קריסטינה חיגר הוא אחד מאלה. זהו סיפורה של ילדה בת 7 שהסתתרה בתוך תעלות הביוב במערכת העירונית של לבוב שבפולין.
משפחת חיגר ירדה לביוב כקבוצה ושם שהתה 14 חודשים, עד שחזרה לראות אור יום.

התנאים האיומים עימם התמודדו חברי קבוצה כללו הליכה בתוך צינורות בקוטר 40 ס"מ מדי יום, כדי להצליח לאסוף מעט מי שתיה ממזרקה שטפטפה דרך החורים. מגורים יומיומיים לצד עכברושים וחולדות, שטפונות באביב של מי שלגים שגבו חיים יקרים של הדוד שטבע ועוד.

הניסים בהצלתה של המשפחה הובלו ברובם ע"י לאופולד סוחה - פולני קתולי שבא לבקר בביוב ולעזור באופן קבוע.

מלבד התנאים הפיזיים הקשים היה על המשפחות להתמודד עם חוסר הפרטיות, חוסר היכולת לראות אור שמש ולשחק ומצבי רוח המשפיעים על כל חברי הקבוצה, במין אינטימיות שנכפתה עליהם.

רק לאחר שהרוסים שיחררו את האזור, יצאו בני המשפחה אל האור ומאוחר יותר עלו לארץ.

היום, קריסטינה היא רופאת שיניים בגמלאות המתגוררת בארה"ב.

 הספר "הילדה בסוודר הירוק" שייך לספרות תעודה שנכלל בזרם הספרות העכשווית המוגדר כספרות השואה. שם הספר מתייחס לאיקונה של סיפורי השואה והגטאות שאנחנו זוכרים מסרטו של סטיבן שפילברג "רשימת שינדלר". הוא מרמז את דמותה הסמלית של הילדה במעיל האדום שמופיעה בסרט.

קריסטינה חיגר היא אותה הילדה בסוודר הירוק ששרדה את השואה יחד עם אחיה והוריה בתעלות הביוב בעיר לבוב.  

עלילתו של הספר פשוטה: ילדה בת שש ממשפחת סוחרים יהודית עמידה, חיה עם הוריה בעיר לבוב (היום לביב, ביידיש לעמבערג) חיים מאושרים של ילדה מפונקת. יש לה סבים, בני-דוד, בגדים יפים ואפילו בית בובות מפואר שסבתא הביאה בשבילה מהעיר וינה. כל זה נלקח ממנה וממשפחתה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. קודם, נכנס לעיר הצבא האדום, שמנשל את המשפחה מרכושה הפרטי ומכבודה. אחר כך באים הנאצים ומתחיל הפרק האיום של הגטו.

זה לא סיפור בדיוני וזאת לא פרוזה ברמה הגבוהה ביותר. זאת עדות דומה למאות אלפי עדויות שנמצאות במכון "יד ושם" ובארכיונים שונים בעולם. מהפרוזה מהסוג הזה לא מצפים לתפניות ונקודות שיא מתוחכמות. למרות זאת, יש רגעים שאי אפשר לחדול מקריאה, כיוון שהמצבים המתוארים בספר קשים לעיכול. למרות הכל המחברת שואפת לא לזעזע את הקורא אלא להראות את השגרתיות גם בתנאים הקשים ביותר.

גם הרוע והאכזריות מקבלים בספר פן של שגרה: למשל רואים חייל גרמני שבא כמלאך המוות במצריים לקחת את כל הילדים של הגטו מהוריהם. אבל כשמתחילים לשוחח עמו כמו עם בן-אדם וכשמזמינים אותו לתה הוא הופך להיות איש ממוצע, שרק מבצע את ההוראות שנתנו לו המפקדים... באותו רגע מסתבר שלא חסרות לו גם תכונות אנושיות, הוא רעב כמו שאר האנשים. הכל בגדר האנושיות בספר, גם הלכלוך וגם האכזריות. ואין כל חדש תחת השמש למרות שאין הרבה שמש במקומות שהגיבורים נמצאים במשך העלילה.
מה שאמנם מיוחד בספר ומה ששובר את מבנה העלילה הטיפוסי הוא סיפור ההצלה של המשפחה.

משפחת חיגר יחד עם אנשים ספורים אחרים מצליחה לברוח בזמן חיסול הגטו ולהתחבא בתעלות הביוב של לבוב. וזאת בעזרתם של שלושה פולנים  תחילה עבור כסף ועם הזמן הם הופכים למלאכים בעיני היהודים המסתתרים. אחד מקבוצת עובדי מערכת הביוב, פולדק סוחה, בולט כגיבור נוסף של הספר. הוא דמות חזקה ביותר, מין מושיע.

המציל של אותם היהודים הוא לא צדיק מסדום. הוא שייך לעולם התחתון הצבעוני של העיר לבוב, ומסתבר שהיה גנב לפני המלחמה. כך שחוץ מכל המרכיבים הידועים של סיפור ההצלה יש עוד סיפור של פדיון נפש של הגיבור שהופך מגזלן לאיש ישר, שרוצה לפצות על חטאי הנעורים שלו דרך הצלת יהודים. כמובן עבור כסף, כי גם זה דבר אנושי.

"כן, אני זוכרת בבירור. חוויה מהסוג הזה היא דבר שנשאר אתך לכל החיים. אתה חי עם זה", אמרה קרסטינה חיגר כשנשאלה עד כמה בהירים זיכרונותיה מתקופת ילדותה. "אפילו היום, כשרוב האנשים שאני זוכרת כבר אינם חיים, אני מרגישה שמה שקרה לפני שנים רבות התרחש בעצם רק אתמול".

ערב מלחמת העולם השנייה היתה לבוב אחד המרכזים היהודיים הגדולים בפולין. כ-110 אלף יהודים התגוררו בה - שליש מאוכלוסיית העיר. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה היא נכבשה בידי הסובייטים. ביוני 1941 עברה טלטלה נוספת, כשהנאצים נכנסו אליה. בו ביום הוחל בביצוע אקציות ורציחות של אלפים מתושביה.

על ליאופלוד סוחה , מפקח הביוב הפולני שהציל את המשפחה והסתיר אותם בביוב
לאופולד סוחה (פולנית: Leopold Socha; לבוב, 28 באוגוסט 1909 – 12 במאי 1946, גליויצה, פולין) היה מפקח במערכת הביוב בעיר לבוב, אשר הציל יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה מידי הגרמנים הנאצים ומשתפי הפעולה האוקראינים. סוחה נעזר בהיכרותו המקיפה עם מערכת הביוב בעיר להחביא בה 21 יהודים ולספק להם אוכל, ביגוד ועיתונים. על פעולותיו להצלת יהודים בשואה הוענק לו תואר חסיד אומות העולם על ידי יד ושם. סרט הקולנוע "באפילה" מתאר את סיפורו.


ביוגרפיה

סוחה חי בשכונה ענייה של לבוב ועבד באחזקת מערכת הביוב עבור מחלקת התברואה העירונית. עם כיבוש העיר על ידי הגרמנים, סוחה שזועזע ממעשי הזוועה של הגרמנים, התיידד עם מספר יהודים בגטו והחליט להציל 21 מתוכם. סוחה שיתף במעשיו את סטפן ורובלבסקי, עוזרו בעבודת אחזקת מערכת הביוב.
במהלך האקציה לחיסול הגטו, סוחה ראה יהודים מתקדמים במערכת הביוב לעבר מוצא הביוב לנהר. סוחה עצר בעד קבוצת היהודים מלהמשיך לעבר מוצא הביוב שם ארבו המוני סוכני גסטפו ושוטרים, והציע שיישארו בביוב, שם יוכל לסייע להם להתחבא. סוחה, אשתו ומשפחת ורובלבסקי סיפקו את צורכי ההישרדות של אותם יהודים במסתורם בתעלות הביוב במשך 13 חודשים. בתחילה היהודים שילמו למיטיביהם, אך מרגע שאזל כספם של היהודים, המשיכו סוחה ואשתו לשלם עבור המצרכים מכספם.

הסתרת היהודים בביוב לוותה באתגרים עצומים עבור כל המעורבים.

אחת הנשים היהודיות שהוסתרו בביוב, בשם ויינברג, הייתה בחודש האחרון להריונה כשנכנסה למסתור. התנאים הקשים בביוב הובילו למותו של תינוקה וכן למותה של סבתה הקשישה. קבירת הגופות הייתה משימה מסובכת עבור סוחה ועוזרו, ורובלבסקי. מספר יהודים אחרים שלא יכלו לעמוד בתנאי המחיה הקשים שבתעלות הביוב, עזבו את המסתור בחיפוש אחר מסתור אחר אך לא שרדו, וסוחה ועוזרו שמצאו את הגופות התמודדו בשנית עם הקושי שבקבירתן בחשאי.
סוחה הביא ליהודים עיתונים, ואף עזר להם לשמר את מסורתם בכך שהשיג עבורם ספרי תפילה יהודיים ולחג הפסח הביא להם שק תפוחי אדמה. גברת סוחה וגברת ורובלבסקי סיפקו בגדים עבור היהודים המסתתרים, ובמבצע מורכב ומסוכן קנו את מצרכי המזון עבורם.

עם שחרור לבוב ב-27 ביולי 1944, היהודים שניצלו חגגו עם מציליהם בבית משפחת סוחה. לאחר 13 חודשים, מתוך 21 היהודים שהוסתרו בביוב שרדו עשרה, בהם משפחת חירובסקי (חיגר), משפחת מרגוליס וציפורה הלינה וינד.
אחרי המלחמה, היגרה הלינה וינד לארצות הברית, נישאה לג'ורג' פרסטון, ניצול מחנות אושוויץ-בירקנאו ובוכנוואלד ונשארה בקשר עם מציליה. משפחת חירובסקי עברה להתגורר תחילה בקרקוב, אך ב-1957 עלו לארץ ישראל. בנם, פבל, שהיה בן 4 כשהסתתרו במהלך מלחמת העולם השנייה, נהרג במהלך שירות מילואים פעיל בישראל.

ב-1946, בעת שרכבו סוחה ובתו על אופניים, התדרדרה משאית סובייטית לעברם. לאופולד הדף את בתו בעזרת אופניו מדרכה של המשאית ובכך הציל את חייה, אך נהרג בעצמו. היהודים שהציל במהלך המלחמה חזרו ללבוב לחלוק לו כבוד אחרון על שסיכן את עצמו למען הצלתם.

ב-23 במאי 1978, הכיר ארגון יד ושם בלאופולד ומגדלנה סוחה כחסידי אומות העולם. ב-1981, הוכרו גם סטפן ורובלבסקי, עוזרו של סוחה ואשתו, על ידי יד ושם, כחסידי אומות העולם.

סיפורו של לאופולד סוחה ופעילותו להצלת היהודים מתואר בספר "הילדה בסוודר הירוק", שכתבה קריסטינה חיגר, אחת מהיהודים שהציל סוחה. הספר היה הבסיס לעלילת הסרט "באפילה", משנת 2011. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר באותה שנה.

מקור :


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…