דלג לתוכן הראשי

זהבה טראקינסקה , בת 12 ביערות ובכפרים



עדות משנת 1946

נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין ליד וילנה ולי שתי אחיות ושני אחים.
חיינו בנעימים עד שהגיעו הגרמנים.

פעם בשבת בבוקר בשעה שישנו כל יהודי העיירה , שמענו דפיקות בחלונות : קומו ולכו לגטו ! 

ריכזו  אותנו בבית הכנסת . נקהלו שם מאות אנשים וילדים בכו מרה . והנה העמידונו בשורה ואמרו שמובילים אותנו לגטו וילנה.

השורה זזה . בדרך היכו המרצחים זקנים וטף בקתות הרובים ולא היה איש בין ההולכים שלא היה שטוף-דם. יהודים זקנים שתש כוחם ללכת ונפלו בדרך.
והנה הכניסו אותנו ליער . מרחוק ראינו את החול צהוב ואז חשך עולמנו . צעקנו מרה והרוצחים ברוב זעמם הוסיפו להכותינו. ניגשנו סמוך לבור והיריות החלו . אז לא ראיתי מאומה נגד עיני והתחלתי לרוץ במהירות . בשעת הריצה ראיתי פתאום את אחותי הקטנה בת הארבע . שמחתי והמשכתי לרוץ במהירות.  רצתי על פני גופות מתים והכדורים התעופפו מעל לראש. כך עברנו  אחותי ואני בריצה 10 ק"מ וישבנו לנוח. ובשעה שישבנו לנוח רעשו  העצים וקול היריות נשמע מרחוק . היה לנו רע . קמנו והמשכנו ללכת ביער.



 והנה יורד הלילה חשבתי לי : להיכו נלך עתה ? החשיך לגמרי ואני התיישבתי עם אחותי על האדמה . הצמדתיה אלי בחיבוק והתחלתי בוכה . ואנו נרדמנו.
למחרת בבוקר קמנו והלכנו דרך היער. הלכנו והלכנו ואת קצהו לא ראינו . מה נעשה, איך נצא מתוך היער ?

והנה ראיתי מרחוק שדה . שמחנו . רצתי לשדה וראיתי כפריים חופרים בשדה תפוחי אדמה. פחדתי לגשת אליהם, אך בין כך וכך חיינו לא היו חיים.  ניגשתים עם אחותי הקטנה וביקשתי שיעבירוני את נהר ויליה. קיבלו 50 זהוב שההסתרנו בבגדים והעבירו אותנו.

הלכנו על פני כמה כפרים . היה קר מאד ואנו חצי ערומות ויחפות . הלכנו מבית לבית ואיש לא רצה לתת לנו מחסה . היה לנו מאד רע וכבר רצינו במוות מאשר להיות נעות-נדות על פני יערות ושדות.

כך עברו כמה שבועות ביערות ונוצרי אחד אימץ את אחותי לבת לו ואז הוקל לי . אני עברתי מבית לבית בכפרים וכך עברה עלי שנה. בקיץ לקח אותי איכר אחד לעבודה.

לעתים קרובות באו גרמנים וחיפשו אחר יהודים. לא פעם פגשו אותי ושאלוני , האם יש יהודים בסביבה ולא ידעו שאני יהודיה. אצל האיכר עבדתי קשה אך הייתי שבעת-רצון שיש לי פת-לחם.

בקיץ 1944 , כשאספנו  החיטה אחר הקוצרים , ראינו פתאום מכונית עם חיילי הצבא האדום ששרו שירים רוסיים . ואז פרצו האיכרים בקריאה : " הרוסים באו" ! ולא האמנתי שאמנם שוחחרתי .

מקור :
בנימין טננבוים , אחד מעיר ושניים ממשפחה , ספריית הפועלים , 1947


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…