דלג לתוכן הראשי

בית הילדים האבודים



 מתן אורן

פריז, 1942, בניין מגורים ברובע העשירי ¬ במצוד של המשטרה הצרפתית נלקחים עשרות יהודים, ובהם גם הוריה של אודט קוז'וך, אז בת 12 • איתה נותרו ילדים נוספים, מחכים לשווא להוריהם • 70 שנה אחרי, התחקתה הבמאית רות זילברמן בסרטה "רחוב סן־מור" אחר קורות הבניין.


 מבצע "רוח אביב" (Vent Printanier). זה היה שמו הפסטורלי של המצוד שנערך אחר יהודי פריז וסביבתה, ב־16 ביולי 1942, בארבע לפנות בוקר. בצֵיד־אדם זה - מבצע המעצרים הגדול ביותר בצרפת בימי המלחמה - השתתפו כ־4,500 שוטרים צרפתים. חיילים גרמנים לא השתתפו בו כלל

"היות שהיו שמועות על המצוד, הסתתרו אבי ואחי הבכור בחדר צמוד לדירה שלנו", מספרת אודט קוז'וך, 87, שהיתה בת 12 באותו יום. "בשש בבוקר דפקו בדלת שני שוטרים צרפתים. הם נכנסו לדירה עם רשימת הדיירים הזרים בבניין. 'איפה אבא?' הם שאלו, 'אבא לא בבית', ענינו. השוטרים לקחו את אמי ואחותי, תחילה לאצטדיון הגדול ('אצטדיון החורף', Velodrome d'Hiver; מ"א], שכבר לא קיים, ואז למחנה הריכוז דראנסי. אחותי הגדולה, סימון, היתה כבר נשואה ללא־יהודי וזה מה שהציל את חייה".

דירתה של אודט, הוריה ואחיה שכנה בקומה הראשונה של בניין גדול בן שש קומות ברובע העשירי בפריז, ברחוב סן־מור (Saint Maur 209) - בניין שסביבו וסביב קורות דייריו יצרה הבמאית רות זילברמן את סרטה, "רחוב סן־מור, פריז, הרובע העשירי - השכנים", שיוקרן ב־16 וב־21 בדצמבר בפסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים (הסרט הוצג בארץ, בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בחיפה).

סיפור מתחת לאבן

בבניין התגוררו ב־1942 כ־300 דיירים, 100 מתוכם יהודים. 52 מתוך הדיירים היהודים של הבניין נעצרו וגורשו למזרח. בין הנותרים היו לא מעט ילדים, כמה מהם פעוטות, כמה מהם מבוגרים קצת יותר. הם נותרו מאחור ללא הוריהם. כמה מהם, כמו אודט, עם כמה מבני משפחתם. מקצתם, לבד לגמרי.
נטושים מאחור הם נמסרו למשפחות אומנה, הסתתרו בדירות מסתור ובחוות מחוץ לעיר, התגלגלו ממקום למקום עד סוף המלחמה, מחכים לשווא לשובם של הוריהם

זילברמן (46), קולנוענית וסופרת תושבת פריז, ערכה מחקר מקיף עוד בטרם החלה לצלם.




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…