דלג לתוכן הראשי

לולק רוזנבלום , בן 13 , הבריחה מרכבת המוות




  עדות משנת 1946 :

"לגטו ורשה גורשו היהודים מן הכפרים והעיירות הסמכות. בחדר אחד גרו כמה משפחות ולא היה מפלט מבכייתם של הילדים הרעבים, שהתחננו על פת-לחם.
לא ניתן היה להשתכר לפת-לחם , רעבו גברים בעלי מקצוע וילדים, ומה יכולתי לעשות אני נער בן 11 , שמוטל עלי לפרנס את אמי ואחותי ?

אך דוקא הילדים הצעירים , בעלי פרצוף ארי , היו המבריחים, אלא שפרצו להם דרך בתעלות-הביוב והביאו אתם מזון ומצרכים. אף אני נמנתי עליהם. אחת היא לי – למות ברעב או בכדורים של זקיף גרמני השומר את חומות הגטו. גם בצד הארי צריך היה להזהר ממלשינים שהיו מרובים.

כאשר שבתי מהצד הארי בלילה גיליתי לצערי  הרב כי אמי ואחותי נשלחו לטרבלינקה .

נשארתי לבד .

הגרמנים החלו לערוך מצודים על יהודים המסתתרים בצד הארי . נאלצתי לעזוב את ורשה.  פולניה אחת עזרה לי להשיג תעודת זהות ארית ויצאתי לסארוצ'אק בריחוק 15 קמ"צ מטרבלינקה .

בסארו'צק רעיתי פרות אצל כפרי אחד ואחר כך עבדתי אצלו עבודת שדה חקלאית. יום אחד התעוררתי לקול יריות , קפצתי ממיטתי , אך איחרתי את המועד . לבקתה נכנס ז'אנדרם והוציאני החוצה , שם עמדה חבורת צעירים שנגזר עליהם להישלח לגרמניה.

הוכנסנו לקרונות .אחרי 9 ק"מ החלטתי לברוח . בדמיוני הקודח הופיעה דמותה של אמי, היא הוסיפה לי כוח. תוך כדי הנסיעה קפצתי מהקרון. שמעתי שריקה נוקבת . שתי יריות ונפלתי שותת-דם . התעלפתי.

 כשהתעוררתי הייתי חבוש ומוטל על ספסלו של מנהל –התנועה ( שירות הרכבות היה פולני) . כאב איום בידי השמאלית. ידי נקעה, והיו לי חתכים בלחי. מסרתי למושיעי את שמו של בעל-הבית שלי בכפר ואליו נשלחתי. שכבתי חולה חודש וחזרתי לעבודתי הרגילה.

מדי פעם פרצו ז'אנדרמים לכפר בחפשם אחר יהודים מסתתרים . באחד הימים נתפסו 12 יהודים ונורו בפומבי . הייתי אנוס להסתכל במחזה. הם נצטוו להתפשט ערומים בקור החורפי ושוביהם הגרמנים התעללו בהם.  אחר כך הוכרחו לחפור בור לעצמם. אחד הקורבנות החזיק ילד פעוט בזרועותיו . כאשר כיסו בעפר את גופותיהם , החל ילד זה שהיה כנראה חי ופצוע בלבד , גונח מרות.
באוגוסט 1944 החלו הגרמנים נסוגים בבהלה.

עם התקרב החזית רתמוני הגרמנים לעבודה בחפירות-מגן. עמדנו במים עד הברכיים וחפרנו, תחת אש חיל התותחנים הסובייטי. אך לילה אחד פתח הצבא האדום בהסתערות .

 הגרמנים נסוגו. אני עם עוד 2 נערים הסתתרנו בתעלה ובה שכבנו 4 שעות. שמעתי הד התפוצצות על הגשר שהועף ואחר כך קולות "הורה" מרעימים. החיילים הרוסים הגיבורים נהרו קדמו וב-4 לפנות בוקר הייתי משוחרר .
חזרתי לורשה ב17 בינואר 1945 עם החיילים הרוסים , אך לא מצאתי איש וגם לא יהודים . שאלתי בנפשי היכן נפלו יקירי?  במרד ורשה או בתנורי טרבלינקה ?.
ליבי נותר כולו פצע פתוח וקרוע מצער . העם היהודי ימשיך במלחמתו על זכות לחיים ובית  לאומי משלו ."

מקור :
בנימין טננבוים , אחד מעיר ושניים ממשפחה , ספריית הפועלים , 1947


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…