לאחר ששני ההורים נעלמו , בהרבה מקרים נרקמו קשרי
אחווה במקום הקשר המשפחתי המלא. אחים חילקו ביניהם את עול החזקת המשפחה.
לאח בוגר , שהיה בראשית שנות העשרה שלו
והיה אחראי כבר לחיי אחיו או אחיותיו הצעירים , נדרשו כוחות נפש ותושייה על מנת
להצילם, מכיוון שלא התנסה מימיו בטיפול בילדים וודאי שלא בהצלתם מסכנות מוות. הקשר
והאהבה המשפחתיים , תחושת השותפות , האחריות וחוסר הברירה הניעו אותו להתגבר על כל
הקשיים , דוד סיפר :
" החלטתי לראות את אחותי הקטנה.
הלכתי בלילה והגעתי למקום הימצאה . האיכר אמר לי : טוב שבאת , כי חשבנו להוביל אותה
מחר בבוקר לגרמנים, אנחנו מפחדים שהשכנים יודעים. לקחתי אותה וחיפשתי מקום אצל
איכרים אחרים . הגעתי לאחת המשפחות שהסכימה להחזיק אותנו עד שאמצע משהו אחר. התברר
שהראש של אחותי היה מלא כינים ומלא פצעים. האיכרה אמרה שצריך להביא משחה מבית
המרקחת. באין ברירה העזתי והלכתי פעם ראשונה באמצע היום במקום יישוב והבאתי את
המשחה. האיכרה עזרה לי להוריד לה את השערות . היו לה שערות בלונדיניות יפות והיה
לי חבל לגזוז את שערותיה. תמיד כשאני מספר את הסיפור , אני כמעט בוכה כמו שבכיתי
אז.”
אחים נדדו יחד בתלות הדדית , הם חיו כדי
לעזור ולהעזר אחד בשני וכך יכלו לסמוך איש על אחיו. מרדכי סיפר על אחיו שהיה מסור
להצלתו עד כדי סיכון חייו שלו :
" במוצאי שבת התכוונו להצעיד את כל
היהודים שנותרו בעיר לכיוון גרמניה. הלכנו בשורה , היו יריות והיו צעקות.
אוקראינים שמרו מסביב . הלכתי עם אחי ופתאום אני רואה שהוא איננו . לא הבנתי מה
קרה. המשכתי ללכת , כי לא הייתה ברירה . צעקתי כל הזמן "אברהם אברהם" .
כעבור כעשרים דקות , אברהם תפס לי את היד ומשך אותי הצידה לתעלה. התברר לי שהוא
ברח ותוך כדי בריחה , הבין שאני אינני אתו
. הוא חזר תוך סיכון עצמו וברחנו יחד. "
מקור
וקרדיט :
טוקר , ד'. בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים
שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור
לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.
ראה גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה