דלג לתוכן הראשי

הגרמנים וחינוך ילדים יהודיים בפולין



תשומת לב מיוחדת הפנו הגרמנים לילדי היהודים. הם ראו בהם סכנה, כממשיכי קיומה של התרבות היהודית, והתייחסו אליהם כאל איום ( עופר 2002) .
לכן הם הפסיקו את לימודי הילדים , בעוד היהודים מצדם פעלו בכל דרך לקיים את הלימודים עבור ילדיהם , כפי שסיפרה איילה :

"אחי הגדול ואחותי היו רגילים ללמוד בבית . נאלצנו להעמיד שומר מיוחד מבני המשפחה , שישגיח מפני בואם של הגרמנים . יום אחד עמדתי על המשמר והנה הופיע איש הס"ס . הוא סחב אותי לתוך הבית וגילה את המורה ואת התלמידים . הוא איים עלינו במוות . לאחר אותו מקרה עברנו ללמוד במרתף."

מבוגרים וילדים ייחסו חשיבות רבה ללימודים ולהשכלה. הילדים חוו בחריפות את הניסיון שכמעט הצליח למנוע מהם רכישת השכלה. 

בהמשך חייהם הם ביטאו את תחושות הפגיעה מהחסר ההשכלתי שנגרם להם כילדים במלחמה ( בלטמן , 2002 : 97) . הם נהיו מודעים לכך בעיקר לאחר המלחמה, כשנבדק הידע ההשכלתי של כל ילד  בנקודת הפתיחה לתהליך הלימוד המחודש. 

התברר אז שהיו ילדים צעירים שלמדו מעט והיו כאלו שלא למדו כלל. העדר השכלה דרבן רבים מהילדים להצטיין בהמשך חייהם ולהצליח בלימודים.  החסר הלימודי נשאר תזכורת מתמדת להתנכלות הנאצית ודרבן אותם להשלים את השכלתם. כל הישג לימודי נחשב אחר כך , במהלך חייהם , עניין בעל חשיבות רבה וכמקור לגאווה. דוד סיפר :

"אחד הצווים הראשונים שהוציאו  הגרמנים כשנכנסו לפולין, היה שלילדים יהודים אסור ללמוד בבית ספר פולני. הייתי בכיתה ג' . כל השכלתי כשבאתי ארצה ב1947 בגיל שבע עשרה , היו אותן שלוש שנות לימוד, מחצית שנה בכיתה ו' ומספר חודשים בכיתה ז' אחר המלחמה. זה היה כל הרכוש ההשכלתי שלי. ב1953 הייתי כבר מורה לעברית. "

הגרמנים יצרו  בפולין מצבים שמנעו כל אפשרות לקיים פעילות קהילתית של חינוך ותמיכה סוציאלית . התוצאה הייתה שלאנשים ולילדים לא נותר במה להיאחז לביטחונם הרוחני , הנפשי והפיזי אלא במשפחתם.

   מקור וקרדיט :

טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :

מקורות המידע המצוטטים :

עופר , ד'. "ילדים ונוער בתקופת השואה", השואה היסטוריה וזיכרון , ספר היובל לישראל גוטמן, ירושלים,  יד ושם 2002 , עמודים 62-59.

בלטמן , ד'. גטו ורשה –ספור עיתונאי , עיתונאי המחתרת אודות יהודים בלי בית ספר , ירושלים : יד ושם , 2002 , עמוד 97.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…