הילדים למדו והבינו את המציאות שעברו
היהודים תחת השלטון הגרמני . הם לא שגו
באשליות ובתקוות שווא , ולמעשה היה להם יתרון יחסי על המבוגרים מכיוון של היה להם
ניסיון חיים. הם עדיין לא הגיעו להבנה
עמוקה ולמסקנות שהדריכו את יחסי הוריהם עם העולם. מבטם היה ישיר, ריאליסטי ופשטני.
הם הבינו שעליהם להימלט מכל היוזמות של הגרמנים , שהיו מובילות למוות.
ילדים שחתרו להציל את עצמם היו צריכים להבין את
הסיטואציה שבה הם נמצאו ולהגיע במהירות למסקנות אופרטיביות . היה עליהם לעמוד
בעיניים פקוחות מול סכנת המוות האורבת להם כדי להינצל . תפיסת המציאות של הוריהם
היוותה לעתים קושי מעכב.
הגרמנים ניסו לרמות את היהודים כדי שלא יזהו את הסכנה
הנשקפת להם, וליהודים רבים היה נוח להאמין לדבריהם. המבוגרים ניסו להשפיע באופן
הזה על הבנת המציאות של הילדים . אבל הילדים פרצו את המוסכמות והתנגדו לכל מה שהיה
מקובל בין קרוביהם המבוגרים, וכך ניצלו . אנה נתנבלוט מספרת :
" דוד ואחותו היו היחידים ממשפחתם
שקפצו מחלון הרכבת שהובילה אותם לטרבלינקה . בצורה דומה ניצלו נערים אחדים. יריות
של גרמנים מגגות הרכבת שהרגו רבים לא הרתיעו את הילדים הקופצים . הסיכון היה שווה
בעיניהם כי הייתה תקווה להינצל" .
בני נוער שנשארו לבדם דאגו להציל את עצמם . הם קשרו
קשרים עם גויים שאתם באו במגע , ולעתים הצליחו להשיג את עזרתם. בתקשורת הישירה ובהסתגלות
הגמישה למצבים חדשים המאפיינת את גילם, גילו אומץ לנצל כל אפשרות ולנסות כל דרך
אפילו כאלו שנראו בהן סכנות.
מקור
וקרדיט :
טוקר , ד'. בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים
שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור
לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.
ראה גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה