דלג לתוכן הראשי

גל הפרסומים הראשון שעסק בילדים ובבני נוער יהודים בתקופת השואה




גל הפרסומים הראשון שעסק בילדים ובבני נוער יהודים בתקופת השואה היה שונה לחלוטין מגל הפרסומים שהתרכז בחייהן ובפעילותן של נשים יהודיות באותה תקופה. לאחר המלחמה נמצאו קומץ קטן בלבד של יומני ילדים ורובם ראו אור רק משנות השישים ואילךגם זיכרונות נכתבו מעט מאוד. בשנים הראשונות שלאחר תום מלחמת העולם השנייה עדיין לא היו רוב הילדים הניצולים בשלים לכתיבת זיכרונות. יוצא דופן בעניין הזה הוא ספר אחד, פרי עטה של נערה יהודייה שהופיע בפולין עוד בשנת 1946.

 באשר לספרות מחקר בתקופה הזאת – כאן היה המצב הפוך, בשעה שמחקרים על נשים בשואה כמעט לא נכתבו, היו אז בעיצומם שני פרויקטים מחקריים בנושא ילדים בשואה. הראשון נוהל בידי הד"ר ארנסט פאפאנק, מחנך יהודי מגרמניה שמצא מקלט, תחילה בצרפת ולאחר מכן בארצות-הברית. בשנת 1945 הוזמן פאפאנק בידי בית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת קולומביה לחקור את תולדותיהם ודפוסי קליטתם של ילדים פליטי שואה שהגיעו לארצות-הברית. בשנת 1946 פרסמה אוניברסיטת קולומביה מסקנות ראשוניות. בתום הפרויקט הניח פאפאנק את השאלונים באוסף הפרטי שלו. לאחר מותו בשנת 1973 נתרם האוסף לספרייה ציבורית גדולה בניו-יורק, והוא מהווה היום נכס תיעודי בעבור חוקרים העוסקים בהיבטים שונים של בעיית הפליטים בתקופת השואה.

פרויקט מחקר אחר שהתמקד בילדים היה של הד"ר מאיר דבורז'צקי, רופא יהודי מליטא שנעשה היסטוריון לאחר המלחמה והקדיש את חייו לחקר השואה. מחקריו של דבורז'צקי היו שונים לחלוטין מאלה של פאפאנק – הן בצורתם והן במהותם – והתמקדו בעיקר בדפוסי החיים של ילדים בגטאות. בראשית 1942 החל דבורז'צקי לתעד את המאבק למען בריאותם של ילדים ותינוקות בגטו וילנה. תיעוד זה היה הבסיס למאמריו הראשונים שעסקו בגורלם של ילדים יהודים ומשפחות יהודיות תחת השלטון הנאצילא היו אלה מאמרים היסטוריים מובהקים, אבל הם היוו ז'נר מיוחד של מחקרים אקדמיים ראשונים שעסקו בילדים ובמשפחות בתקופת השואה.

היקפו של התיעוד שעליו התבססו מחקריהם של פאפאנק ושל דבורז'צקי היה מוגבל. אצל פאפאנק מדובר היה בתיעוד שסיפקו הילדים הפליטים עצמם; אצל דבורז'צקי מדובר ברשימות והתרשמויות של אדם אחד – הן מתקופת המלחמה והן מזו שאחריה – אודות גורלם של ילדים ומשפחות בגטאות ובקרב שארית הפליטה.

 נוסף על כך נעזר דבורז'צקי בשפע התיעוד הגרמני שהיה אז בנמצא, תיעוד שעליו התבססו רוב המחקרים הראשונים בנושא השואה. לרשותם של פאפאנק ושל דבורז'צקי לא עמדו, לעומת זאת, מקורות חשובים ביותר כגון יומני ילדים, רישומים קהילתיים או דוחות של ארגוני צדקה וסעד מתקופת המלחמה, שכן הדוחות הושמדו והיומנים טרם ראו אור.

מקור וקרדיט : פרופסור יהודית באומל תידור במאמרה " חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: הגל הראשון של ספרות על נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה"
קישור

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…