דלג לתוכן הראשי

פנינה סגל קלושינר : סיפור הצלתה של ילדה בת 7 במחנה בירקנאו



פנינה סגל קלושינר נולדה בתאריך 5 אפריל 1938 ברח' ליפובה שבעיר לודז' שבפולין להוריה מרים ומאיר קלושינר, אחיה הבכור רומק חלה ונפטר טרם לידתה ופנינה חיה את חייה כבת יחידה. הוריה היו אמידים ובעלי מפעל טקסטיל
בשנת 1939 עם פרוץ המלחמה, כאשר פנינה בת שנה וחצי בלבד, נכנסים הגרמנים ללודז'. אמה של פנינה, מרים, מחליטה לשלוח אותה לעיר פיוטרקוב יחד עם פועלת גרמניה אשר עבדה במפעל של אביה, שם היא סבורה שיהיה בטוח יותר לילדתה. בחלוף הימים מצטרפים אל פנינה בפיוטרקוב יתר בני משפחתה ביניהם אביה, אמה ואחים ואחיות של הוריה. 

כאשר נפתח הגיטו בפיוטרקוב מועברים לתוכו פנינה ובני משפחתה אל דירה ברח' ירוזלמסקה 12 ובזמן האפלים מעלים את הילדים ע"י סולם שעומד מאחורי הדלת לעליית הגג ושומרים עליהם על-מנת שלא ישמיעו קול כדי שלא יתגלו ע"י הנאצים.

בוקר אחד, במהלך חורף 1942, נלקחת מרים, אמה של פנינה, ממקום עבודתה אליו נהגה ללכת יום-יום אל עבר מחנה העבודה בסקרזיסקו, שם עזרה רבות לאנשים ושמרה על רכוש אותו היתה מוכרת לאיכרים הפולניים ומקבלת בתמורה אוכל אותו חילקה בין האנשים בצריף בו שכנה. באותו צריף טיפחה מרים ילדה בת 14 בשם צסה בתקווה שגם בפנינה מטפלים ודואגים לה. שאר בני משפחתה של פנינה נלקחו ברכבות לטרבלינקה ובעצם נשארת פנינה בפיוטרקוב רק עם דודתה סלה ועם בתה של סלה, ינצקה, אשר היתה בת גילה. עד היום לא יודעת פנינה בוודאות מה קרה לאביה, היא רק יודעת שהוא חלה במגפה מדבקת שהגרמנים פחדו מאוד מהפצתה.

בקיץ 1943 מפנים הגרמנים את הגיטו בפיוטרקוב ושלושתיהן מועברות למחנה העבודה בבליזין, פנינה עולה ברכבת הראשונה ולא מודעת שבעצם כך היא מצילה את חייה, כל הילדים שעלו ברכבת השנייה נרצחים עם הגיעם למחנה העבודה.

ביולי שנת 1944 שוב מועברת פנינה יחד עם סלה ובתה ינצקה אך הפעם אל עבר מחנה ההשמדה בבירקנאו. נס גדול התרחש ועקב אי הבנה אצל הגרמנים לא נערכת סלקציה בטרנספורט בו שוהה פנינה, וכך בעצם ניצלות פנינה, דודתה ובתה והן ממשיכות לכיוון הסאונה שם הן מקבלות את בגדי הפסים המיוחדים ואת מספריהן. 

פנינה מקבלת את המספר A-15515 על זרועה השמאלית. בבירקנאו שוכנת פנינה בצריף יחד עם נשים רבות אחרות כאשר היא מקפידה להיצמד לבני משפחתה האחרונים ששרדו. באחד הימים נלקחת ינצקה אל תאי הגזים עקב מחלתה כאשר סלה, אמה, רצה אחריה בניסיון למנוע את מר גורלה. שתיהן נהרגות, פנינה נשארת לבד.

בתאריך 27 ינואר 1945 נכנסים הרוסים למחנה בירקנאו ופנינה משוחררת. עד לשחרור מבלה פנינה בחברת נשים טובות ששמרו עליה.

 באותם ימים משוחררת גם מרים, אמה של פנינה, אשר חוזרת לעיר לודז' שם היא שומעת שישנם מס' ילדים אשר שרדו את השואה לאחר השחרור. יום לאחר השחרור נכנסת נערה פולנייה בת 17 בשם קאז'ה נובק לצריף בו פנינה נמצאת ומחפשת לה אחות קטנה, כאשר נפגשות עיניה של קאז'ה עם עיניה של פנינה בת ה-7 נדהמת קאז'ה מיופיה של פנינה, שואלת אותה אם היא רוצה ללכת איתה ומושיטה לה יד, פנינה נענית לה והן עושות דרכן לעבר ביתה של קאז'ה בעיירה אושויצים. בינתיים עושה מרים את דרכה גם היא לכיוון אושויצים לאחר שהיא שומעת שבתה נלקחה לשם ע"י נערה פולנייה. פנינה חיה עם קאז'ה באותו חדר במשך כשישה שבועות כאשר מרים אמה עוברת דלת דלת באושויצים ומחפשת את בתה.

בתאריך 16 מרץ 1945 מוצאת מרים את בתה פנינה בביתה של קאז'ה במפגש מאוד מרגש. פנינה, שלא ראתה את אמה יותר משלוש שנים, מזהה אותה לפי חולצתה, חולצה ירוקה כהה עם כפתורי צדף פנינה לכל אורכה. פנינה נאלצת להיפרד מקאז'ה וחוזרת יחד עם אמה ללודז' שם הן שוהות מס' חודשים עד סוף שנת 1945 אז הן עוברות למחנה העקורים ברגן בלזן.

  בצילום למטה  :   מרים (מרישה) קלושינר מאושרת עם ביתה שנמצאה

באוקטובר שנת 1947 עולה פנינה יחד עם אמה לארץ ישראל. בנמל חיפה הן פוגשות את קובה לנדאו (ארצי), בן דודה של אמה, שלוקח אותן לקיבוץ 'עין החורש'. אמה של פנינה נוסעת לשכונת בורכוב בגבעתיים שם היא מקווה להסתדר בכוחות עצמה ומאוחר יותר, עם פרוץ מלחמת העצמאות, מצטרפת אליה פנינה.

בחטיבת הביניים למדה פנינה בביה"ס בורכוב בגבעתיים, נכנסה לתנועת הנוער העובד והשתדלה מאוד להשתלב בין הילדים תוך טשטוש עובדת היותה ניצולת שואה. בגמר כיתה ח' עברה לתיכון קלעי בגבעתיים ואחרי שנתיים החלה סמינר של גננות בגבעת השלושה. בזמן לימודיה בסמינר נכנסת פנינה ללהקת ריקוד אחרי שרקדה בחוגים של מדריכים שונים. את שירותה הצבאי עשתה פנינה בחיל ההנדסה.

מאז הגיעה פנינה לארץ מיעטה לדבר על השואה, נמנעה מלראות סרטים או לקרוא ספרים בנושא, ובעצם הדחיקה את הזכרונות והרגשות כמעט לחלוטין. בשנת 1996 לערך מחליטה פנינה לבצע שינוי בחייה והחלה ללוות מסעות של משלחות נוער לפולין. צוות תוכנית "עובדה" של אילנה דיין מלווה את פנינה ומתעד את מסעה בחודש פברואר 1996 לפולין בחיפוש אחר אותה קאז'ה שהושיטה לה את ידה. 

בעזרת הקונסוליה הפולנית בארץ וע"י מכתבים ששלחה פנינה לעיירה אושויצים מוצאת פנינה את קאז'ה, שבינתיים נישאה והחליפה את שם משפחתה לקשק, במפגש אותו אין לתאר במילים (פשוט צפו בסרטון). מאז מקפידה פנינה לטוס לפחות פעם-פעמיים בשנה עם משלחות נוער ועושה את המסע של המחנות וכאשר הם מגיעים לאושוייץ, ברגע השיא של המסע, פוגשת פנינה את קאז'ה.

כיום חיה פנינה עם בחיר ליבה דני סגל, אשר נישאה לו בשנת 1959, ויחד הם הורים ליאיר, רוית, ואסף, וסבים לתשעת נכדיהם: אור, בר, שיר, רז, ליאור, שי, גאיה, מאיה, גיא. פנינה המשיכה לעבוד כמזכירה רפואית עד לשנת 2005 למרות שהיא יכלה לפרוש לפנסיה בשלב מוקדם יותר, וכן היא מתנדבת עד היום בחדר ניתוח בביה"ח תל השומר וומשיכה לרקוד ולטייל בארץ ובעולם עם שמחת החיים הייחודית לה.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…