ילדים בשואה

יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

ילדים בשואה ותרומתם להישרדות המשפחה



 רדיפת היהודים והסכנות שהיו בכל מקום דרשו מהמשפחה התארגנות מתאימה וגם הרבה מזל . משפחות נעדרות לכידות משפחתית לא יכלו לעמוד בלחצים ובקשיים שזימנה המציאות. הילדים היו חלק ממסגרת ההצלה של המשפחה בזכות הזריזות המאפיינת את גילם ותחושת אחריות הדרושה להצלחה במשימה. 

הם נדרשו לגנוב, לרמות , להעמיד פנים ולהתחפש . את פעילותם הם תפסו כמשחק שהכול אפשרי ומותר בו. הם עוררו אמון, והפולנים עליהם והעדיפו לתמוך בהם ולעזור להם יותר מאשר ליהודים המבוגרים. בזריזותם הם לא היססו להסתכן, ומהר מאד למדו להיראות כפולנים ובכך להצליח במשימותיהם. נחום סיפר :

"אבא ואני היינו מתגנבים בלילות וגונבים מזון. הייתה לי הצלחה גדולה כי הבאתי מזון גם בימים. ידעתי לדבר במבטא פולני. אבי הדריך אותי לקחת שק , ללכת בכפרים , לספר שאני יתום , שהוריי נהרגו בהפצצה ב1939 ואני מבקש מזון. פולנים רחמנים השתכנעו ונתנו לי אוכל. לעתים הייתי נכנס לאיזה בית וגונב מזון, כלים , מלח וכך גמרתי את היום שלי בהצלחה. "

 הילדים הרגישו את כובד האחריות המוטלת על כתפיהם , שכן ללא הצלחתם המשפחה הייתה נידונה למות ברעב. במהרה הם הפכו להיות אחראים להמשך קיומה המלוכד של המשפחה, וכישלונם בהשגת אוכל כזרז לפירוק המשפחה . נחום המשיך וסיפר :

" אימא נבהלה , שאני שכל הזמן איכשהו הצלחתי לעבוד על כולם עם הסיפור שלי , נחשפתי , ובאותם כפרים הייתי בעצם שרוף.  כך נפסקה אספקת המזון וצריך היה לעבור לסביבה אחרת. ברחנו כל היום וכל הלילה לאזור שאבא לא הכיר, במגמה להתחיל שם הכול מחדש. כל זה קרה בסוף הקיץ ביולי 1943 ואני זוכר שהרגשתי הרגשת כישלון חריפה. משהו התערער בביטחון שלי. פחדתי יותר , הייתי יותר מהוסס. אמנם פה ושם הצלחתי לגנוב , פה ושם קיבלתי כיכר לחם , אבל זה לא היה זה. כך שבקיץ ההוא , רעבנו הרבה. "

   מקור וקרדיט :
טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה