דלג לתוכן הראשי

"וכך נספו ילדנו בגטו וילנה "




" הדבר היה בערב פסח 1944 . למחנה הריכוז קיילס שבוילנה, שהוקם בעבור היהודים העובדים בבית החרושת לפרוות קיילס, בא הנאצי וייס והודיע שבעיר יש מגפה , ועל כן למחרת בבוקר יש להלביש את הילדים בבגדים חמים ולהביא אותם למרפאה שמעבר לרחוב כדי לחסן אותם שם ממגיפת הטיפוס.

אמהות רבות לא חשדו במאומה. הן רחצו את ילדיהן , הלבישו אותם בגדי חג, סירקו את שערם , וביום אביב שמשי הביאו אותם לבית החולים שממול.  כשהילדים כבר היו בפנים, והאמהות המתינו מאחורי גדר העץ של המחנה, טלפן דוקטור שולצה , מנהל בית החולים הגרמני, ללשכתו של וייס והודיע שהילדים כבר שם.

כעבור חמש דקות הגיע " העורב השחור" . וייס נכנס לרגע לבית החולים, חטף את הילדים והשליך אותם לתוך משאית. אמותיהם , שראו את המתרחש מן המקום שעמדו בו מאחורי לוחות העץ, ניסו בבכי לפרוץ ולהגיע למכונית להציל את ילדיהן. אך וייס לא נתן להם להתקרב וציווה על אנשיו לירות אש מהרובים האוטומאטיים על האמהות המתרוצצות. למרות הירי הגיעו כמה אמהות בריצה אל המשאית וניסו בכל כוחותיהן לפרוץ פנימה. האמהות ביקשו למות עם ילדיהן. וייס ריחם עליהם והרשה לכמה מן האמהות להיכנס.

 המשאית יצאה לדרך. ברשימה שוויס החזיק בידו חסרו לו עוד שישים ילדים בערך, והוא נכנס לבניין למצוא את השאר.

סבתא פרומה-ריבה בורשטיין בת השמונים סיפרה לי :

"כששמעתי שחייבים לשלוח את כל הילדים לבית החולים , הבנתי מייד שהדבר אינו כשורה. הלא יש לנו רופא בקיילס ומרפאה. אם כן, למה צריך להביא את הילדים לבית חולים גרמני? החלטתי לחכות ולראות מה יקרה, אף שהגרמני ריכטר הכריז בקול רם לאוזני הכל : " מי שלא ישלחו את ילדיהם ייענשו בחומרה" .

"כששמעתי את הקולות מבית החולים שממול, השתכנעתי מיד שהאסון נגזר וחתם. תפסתי את שלושת נכדי ואת האחיינית הקטנה שלי והחבאתי אותם במלינה ( מקום מסתור) .

אני עצמי ירדתי לחצר וחיכיתי לראות מה יקרה. הרוצח וייס עם הגרמני ריכטר התרוצצו ברחבי החצר עם רשימה ושאגו שחסרים להם ילדים, שאם לא יסגירו תכף ומייד את הילדים  המוסתרים , יגיע גדוד חיילים ויהרוג את כל המחנה ביריות. 

כשוייס ראה שאיש לא בא מרצונו , הוא שרק שריקה, וגרמנים רבים באו בריצה למחנה. הגרמנים חיכו מעבר לשער, ועם השריקה הראשונה הם כבר היו בפנים והתפזרו מיד על פני הבתים. הם גירשו את כל היהודים למטה לחצר והתחילו לחפש את המלינות ( מקומות מסתור) . "

"עמדתי למטה וחשבתי: אולי יקרה נס והילדים שלי לא יימצאו. אבל בדיוק כשחשבתי את זה, שמעתי את הבכי שלהם. מביאים אותם למטה ומעמידים אותם בנפרד. כשכל הדיירים היו בחצר, מיינו אותנו, זקנים וילדים בצד אחד ובריאים בצד אחר. היות שאני כבר לא צעירה, העמידו אותי עם הילדים. אוי , כמה שרציתי להציל אותם! לא חשבתי על עצמי, , אלא על על הנשמות הקטנות הטהורות. "

"כשאחד הרוצחים הסב לרגע את מבטו , תפסתי את הילד הכי קטן – את האחרים לא היה אפשר להציל- וחמקתי לעבר הבריאים שהוקצו לחיים. ריכטר חסם את דרכי : " לאן את הולכת." אמרתי לו שרק אאכיל את הילד ואחזור מייד."

"היהודים שהוקצו לחיים הסתירו אותי . התינוקת בת השנתיים שלי לא הוציאה הגה. פתאום הגיעו משאיות והתחילו להשליך לתוכן את הילדים. "

"ראיתי איך משליכים לשם את שני הנכדים שלי . הם צעקו : "סבתא'לה, אנחנו פוחדים!" אבל לא יכולתי לעזור להם בכלום, כי גם עם התינוקת שהצלתי לא הייתי בטוחה. ריכטר הגרמני – או בכינויו גולושייקה – זכר שהלכתי להאכיל את התינוקת וחיפש אותי בלי הפסק. "

"חלף זמן רב . מריכטר סבלנו הרבה. הוא היה בא ארבע פעמים ביום לחפש ילדים. החבאתי את הילדה שלי מתחת לסל בבית השימוש. היא שכבה שם כעשרה ימים. לאחר מכן ברחנו והסתתרנו בעיר אצל מכרה נוצרייה שלנו. "

מקור : אברהם  סוצקבר, גטו וילנה , עם עובד , 2016




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…