דלג לתוכן הראשי

בדידותם של ילדים יהודיים ביער בשואה


ילדים שנשארו לבדם היו צריכים לדאוג להמשך קיומם. חלקם ניסו לחיות בעיר בגטו או במסתור והיו גם שברחו ליערות  . החיים ביער הסתמכו במקרים רבים על קשרים , מקומות עבודה ומקורות מזון מהאיכרים בסביבה. אבל האיכרים לא תמיד עמדו כנגד הלחץ הגרמני להסגיר יהודים . ההתמודדות , היוזמה והאחריות להישאר בחיים ולשרוד הייתה של הילדים עצמם. כתבה אנה נתנבלוט :

" שמואל בן האחת עשרה הסתתר ביערות והיה בודד . משפחתו  נרצחה ב1942 , אחיו הבוגר נעלם. הגרמנים קבעו פרס על כל יהודי שיימסר להם. כנופיה של כפריים מזוינים בקלשונים רדפו אחריו וקראו לכל הילדים שהתחבאו ביער להיכנע."
 
בימים שהילדים לא עבדו אצל האיכרים , היו שמצאו לעצמם מקום מחוץ ליישוב. מקומות אלה שנמצאו להם, לא התאימו , בדרך כלל , למגורי אדם. אנא נתנבלוט סיפרה על חייו של אחד מחניכיה שנותר ללא מגורים והפעיל את תושייתו בשדה הסמוך לכפר :

" באפילה באמצע השדה עמד הילד על ערימת חציר, הוא נכנס בזחילה לתוך הערימה , מאושר בבית החדש שלו. פרש את רגליו העייפות באפיסת כוחות ונרדם. שכניו "בבית החדש"  היו עכברים . הוא גר שם כי היה זקוק לאסוף כוח לחיים חדשים כרועה צאן. כל כמה זמן עבד אצל איכר אחר ועבר מכפר לכפר."

ילדים בודדים חיו ביערות ונשאו בקושי נפשי רב את צער האובדן והחסר של משפחתם. בייאושם הם נדדו ממקום למקום ונעזרו באקראיות בקשר אנושי שמצאו ביער ובמזון שמצאו.

הילדים ביערות התמחו בהתחמקות מהמוות . הם רכשו ניסיון כיצד להמשיך לחיות תחת איום קבוע של מבקשי נפשם, ופיתחו דרכי התנהגות התואמות את מצבם.

ליהודים שחיו ביער הייתה בעיה מתמדת של אספקת מזון, בגלל מיעוט המזון שהצליחו למצוא ביער ובגלל ניתוק הקשרים מהאיכרים הפולנים. רבים עמדו מול סכנת מוות, וכשנאלצו לגנוב מזון לא עמדה בפניהם כל התלבטות מוסרית. נחום תיאר כיצד הילדים שהיו זריזים מהוריהם פעלו איתם ובעידודם בכל דרך כדי להשיג מזון:

" בחודשים האלה של אוגוסט , ספטמבר , היו גניבות בלילה בייחוד של אבי ושלי. בערבים כשהפולנייה בישלה תפוחי אדמה לפטם בהם את החזירים, הייתי מחכה שתפוחי האדמה ירתחו , ובאותן שניות שהפולנייה הייתה הולכת לאיזה מקום להביא משהו , הייתי רץ לסיר ומוציא את תפוחי האדמה לתוך שק ובורח מהר מאוד ליער. "

 נחום הוסיף וסיפר על שגרת חיי היום יום במחבוא ביער , שגרה שכל תכליתה לשרוד בחיים עוד זמן מה כדי להינצל. תנאי החיים היו קשים, לעתים בלתי אנושיים  ובלתי נסבלים. הילדים והמבוגרים סבלו מקשיי הטבע וממזג האוויר, מתנאי הזיהום ומהזנחה תברואתית , מעייפות ומרעב:

" בינואר סערות השלגים היו עניין של כל יום. במקום פתוח כמו ביער שאין בו דרכים , השלג היה עמוק והגיע לי כמעט עד הצוואר, היה קר מאד. אבא תפר לנו בגדים משקים, שלא הכול יירטב ועל הרגליים היו לנו שקים עם חבלים. צריך להוסיף שהיינו מלאים בכינים . בנוסף לזה , בתוך הזיהום היו לנו פרונקלים גדולים שהיו מתפתחים בעיקר בין ההאצבעות, בבית השחי , במפשעה , באזור הצוואר , שנים לא היה לנו סבון, לא מגבת . תמיד היינו בתוך הלבוש הזה ומעולם לא התפשטנו. היינו תמיד מזוהמים , עייפים ורעבים וחרף כל אלה , מעולם לא חלינו".

   מקור וקרדיט :

טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…