ילדים בשואה

יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

בדידותם של ילדים יהודיים ביער בשואה


ילדים שנשארו לבדם היו צריכים לדאוג להמשך קיומם. חלקם ניסו לחיות בעיר בגטו או במסתור והיו גם שברחו ליערות  . החיים ביער הסתמכו במקרים רבים על קשרים , מקומות עבודה ומקורות מזון מהאיכרים בסביבה. אבל האיכרים לא תמיד עמדו כנגד הלחץ הגרמני להסגיר יהודים . ההתמודדות , היוזמה והאחריות להישאר בחיים ולשרוד הייתה של הילדים עצמם. כתבה אנה נתנבלוט :

" שמואל בן האחת עשרה הסתתר ביערות והיה בודד . משפחתו  נרצחה ב1942 , אחיו הבוגר נעלם. הגרמנים קבעו פרס על כל יהודי שיימסר להם. כנופיה של כפריים מזוינים בקלשונים רדפו אחריו וקראו לכל הילדים שהתחבאו ביער להיכנע."
 
בימים שהילדים לא עבדו אצל האיכרים , היו שמצאו לעצמם מקום מחוץ ליישוב. מקומות אלה שנמצאו להם, לא התאימו , בדרך כלל , למגורי אדם. אנא נתנבלוט סיפרה על חייו של אחד מחניכיה שנותר ללא מגורים והפעיל את תושייתו בשדה הסמוך לכפר :

" באפילה באמצע השדה עמד הילד על ערימת חציר, הוא נכנס בזחילה לתוך הערימה , מאושר בבית החדש שלו. פרש את רגליו העייפות באפיסת כוחות ונרדם. שכניו "בבית החדש"  היו עכברים . הוא גר שם כי היה זקוק לאסוף כוח לחיים חדשים כרועה צאן. כל כמה זמן עבד אצל איכר אחר ועבר מכפר לכפר."

ילדים בודדים חיו ביערות ונשאו בקושי נפשי רב את צער האובדן והחסר של משפחתם. בייאושם הם נדדו ממקום למקום ונעזרו באקראיות בקשר אנושי שמצאו ביער ובמזון שמצאו.

הילדים ביערות התמחו בהתחמקות מהמוות . הם רכשו ניסיון כיצד להמשיך לחיות תחת איום קבוע של מבקשי נפשם, ופיתחו דרכי התנהגות התואמות את מצבם.

ליהודים שחיו ביער הייתה בעיה מתמדת של אספקת מזון, בגלל מיעוט המזון שהצליחו למצוא ביער ובגלל ניתוק הקשרים מהאיכרים הפולנים. רבים עמדו מול סכנת מוות, וכשנאלצו לגנוב מזון לא עמדה בפניהם כל התלבטות מוסרית. נחום תיאר כיצד הילדים שהיו זריזים מהוריהם פעלו איתם ובעידודם בכל דרך כדי להשיג מזון:

" בחודשים האלה של אוגוסט , ספטמבר , היו גניבות בלילה בייחוד של אבי ושלי. בערבים כשהפולנייה בישלה תפוחי אדמה לפטם בהם את החזירים, הייתי מחכה שתפוחי האדמה ירתחו , ובאותן שניות שהפולנייה הייתה הולכת לאיזה מקום להביא משהו , הייתי רץ לסיר ומוציא את תפוחי האדמה לתוך שק ובורח מהר מאוד ליער. "

 נחום הוסיף וסיפר על שגרת חיי היום יום במחבוא ביער , שגרה שכל תכליתה לשרוד בחיים עוד זמן מה כדי להינצל. תנאי החיים היו קשים, לעתים בלתי אנושיים  ובלתי נסבלים. הילדים והמבוגרים סבלו מקשיי הטבע וממזג האוויר, מתנאי הזיהום ומהזנחה תברואתית , מעייפות ומרעב:

" בינואר סערות השלגים היו עניין של כל יום. במקום פתוח כמו ביער שאין בו דרכים , השלג היה עמוק והגיע לי כמעט עד הצוואר, היה קר מאד. אבא תפר לנו בגדים משקים, שלא הכול יירטב ועל הרגליים היו לנו שקים עם חבלים. צריך להוסיף שהיינו מלאים בכינים . בנוסף לזה , בתוך הזיהום היו לנו פרונקלים גדולים שהיו מתפתחים בעיקר בין ההאצבעות, בבית השחי , במפשעה , באזור הצוואר , שנים לא היה לנו סבון, לא מגבת . תמיד היינו בתוך הלבוש הזה ומעולם לא התפשטנו. היינו תמיד מזוהמים , עייפים ורעבים וחרף כל אלה , מעולם לא חלינו".

   מקור וקרדיט :

טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה