חיי היום יום בגטו וילנה הלכו ונעשו קשים
. כל בוגר או ילד הבין מניסיונו שאין
באפשרות הקהילה או המשפחה להצילו מרדיפות ומפגיעות . עליו להיות אחראי
לעצמו ולדאוג להימלטותו ממוות . כפי שסיפרה טוסיה:
" ילדים בגטו פחדו שהם יחטפו לעבודה
כמו הוריהם . הם היו עוברים ברחובות בפחד, שכן לעתים נלקחו לעבודה גם בגיל
עשר או שתיים עשרה.
למרות כל אלה ילדים ניסו לעבור מבית לבית כדי לשחק עם חבריהם. הילדים הקטנים יותר בגילאי שש ושבע היו משחקים
במשחקים המחקים פעילויות מהווי הגטו. "
מקור וקרדיט :
טוקר , ד'. בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים
שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור
לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.
ראה גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה