דוד
ברין (נולד ב-5 באפריל 1930 בלודז', פולין) הוא מלוחמי האצ"ל, אלוף משנה
(מיל') בצה"ל, מנהל חברות ואיש עסקים, ניצול השואה ופעיל בהנצחת השואה..
ספטמבר
1942
"ארבעה ימים לאחר מכן, רומקובסקי עמד באמצע מגרש
מכבי האש ונאם נאום מזעזע, שתמציתו היא: 'גזרה נוראית - צריך למסור את הילדים עד
גיל עשר, את החולים ואת הזקנים'. הגעתי למגרש הזה, וראיתי את הבכי ואת האסון.
שאלתי מה מתרחש, ואמרו לי לוקחים את כל הילדים עד גיל 10. מה שהעסיק אותי באותו
רגע היה שאני בן 12, אבל גם אז הצלחתי להבין שזה לא דומה בכלל לשילוחים הקודמים.
זו הייתה טרגדיה נוראית. המשטרה היהודית התחילה לאסוף את הילדים, ולמחרת כבר באו
הגרמנים, הם נכנסו לגטו והכריזו על עוצר שנמשך חמישה ימים, בצורה אכזרית מאוד, הם
עברו עם המשטרה היהודית בית-בית, וכולם נאלצו לרדת לחצר, שם עשו את הסלקציה. אני
זוכר את החצר ואת הבית הזה עד היום, עמדנו בשתי שורות, אמי ואני עמדנו ליד השער,
והקצין הגרמני התחיל למיין מהקצה השני. ראיתי את האנשים שהוא מוציא מתוך השורות,
הם ממש חלפו לנגד עיני, וכל מה שעיניין אותי היה מה יעלה בגורל אמא שלי ובגורלי.
הקצין הגרמני התקרב אלינו, ונעמד מולנו. לידי עמדה שכנה שלי והחזיקה ילד יפהפה
ביד. הגרמני הצביע על הילד, התינוק נלקח ואת מראה האם הממררת בבכי אני נושא עמי עד
היום... . בי ובאמי הוא לא בחר. אני נשארתי רק עם אמא שלי ועם הרעב. לא העליתי אז
על הדעת שאפשר לקחת את כל הילדים האלה, ולרצוח אותם...
מאוחר יותר סיפר ברין על מראה אותה שכנה כשהיא יושבת על
הרצפה וממררת בבכי, שחרוט בזכרונו עד היום."
ראה גם :
נאום רומקובסקי בזמן גירוש הילדים מגיטו לודז' – 4 בספטמבר 1942
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה