דלג לתוכן הראשי

איכרים פולנים שהסתירו ילדים בשואה




ליהודים ולאיכרים הפולנים היה עניין הדדי בהסתרת ילדים יהודיים. בעוד שהיהודים ראו בכך דרך להצלת ילדיהם , ראו האיכרים בילדים כוח עבודה זול .
נחום סיפר על האיכרים שחיו בפחד מתמיד מפני הגרמנים אשר איימו על מחביאי יהודים, ולכן השתדלו לקצר את תקופת השהייה של היהודים בתחומי משקם . הם העדיפו ששהות היהודים המסתתרים תהיה במרחב המשק החקלאי ולא בביתם, ובדרך כלל, לאחר תקופת מה , גרשו את היהודים המסתתרים ואלה נאלצו להמשיך בנדודיהם:

" הועליתי לעליית גג של רפת ושם הסתתרתי בין חבילות קש. הפולני הטוב שהסתיר אותי היה צפוי למות אם מישהו היה צפוי למות אם מישהו היה מלשין עליו שהוא מסתיר יהודי. הגרמנים היו רוצחים גם את משפחתו והורסים לו את המשק. לכן הסכימו הפולנים להציל רק לזמן קצר. "

מרים סיפרה על איכרים שמצאו דרכים מתוחכמות לבניית מחבוא להסתרת ילדים יהודים בבתיהם :

" הוחבאתי בביתו של האיכר מאחורי תנור החימום . אפילו הגרמנים שבאו לבדוק בבית האיכר לא הצליחו לגלות אותי. האיכר נתן לי את אותו אוכל שאכלה המשפחה. מאוחר יותר העבירו אותי הפרטיזנים לאיכר אחר שהיה עשיר מקודמו והיה ביחסים טובים עם הפרטיזנים.  אחר כך הועברתי לביתו של איכר גרמני באותו כפר ואחר כך לאיכר אחר. בכפר אחר שם טיפלתי בחיות. "

ילדים שחיפשו בין האיכרים מישהו שיוכלו לחיות בביתו, התקשו למצוא איכר שיסכים. אנה נתנבלוט סיפרה שהם לא בחלו בפנייה לכל מי שהיה בנמצא. לעתים בחרו ונבחרו על ידי אנשים שהיו בשולי חברת האיכרים ויכלו בקלות יחסית להסתיר ילדים מתחבאים. הילדים היו עובדים אצלם כפי שילדים אחרים עבדו אצל כל איכר אחר :

"רחל בת השמונה ואחיה בן העשר נשלחו לאזור כפר. הם נדדו בכפרים רבים ועברו מבית לבית. באחד הכפרים גרה אישה מבוגרת . בכפר כינו אותה Baba-Jaga וכולם פחדו מפניה כי אמרו שהיא מכשפה. אבל ליבה היה רחום. רחל קיבלה אצלה עבודה בתור רועת צאן ואחיה עבד אצל השכן. "

ילדים יהודים מהיער הסתובבו בקלילות ובביטחון בין האיכרים בכפרים והשיגו מהם מזון. לאיכרים הייתה הערכה רבה ליכולתם של הילדים מהיער , שהתראו כפולנים והסתירו את יהדותם. היה להם צורך בעובדים חקלאיים , והילדים שהיו כוח עבודה זול הסתפקו במחסה ובמזון בלבד וביצעו כל עבודה שנדרשה מהם. בעיקר חיפשו האיכרים ילדים לאימוץ, מפני שאז הם היו עובדים זולים עוד יותר, יציבים וקבועים וללא דרישות שכר. נחום סיפר על כך :
"  בסוף החורף בחודש מרץ הייתי בן אחת עשרה. בכפר מסוים הגעתי למשפחה שלא היו לה ילדים. מצאתי חן בעיניהם והם הציעו לאמץ אותי . הייתי במבוכה רבה , מכיוון שכילד מאומץ יהיה לי קשה להבריח מזון להוריי ביער. לא נתתי תשובה מידית כי רציתי להתייעץ עם אבא ואימא. חזרתי למשפחה הפולנית והסכמתי. הם נתנו לי מקום בבית ופרשו שק שהיה המזרון שלי ואמרו לי שכאשר השלג ימס אני אעבוד אצלם. היו להם שלוש פרות וצריך לצאת למרעה כל בוקר. כשהשלג נמס יצאתי למרעה."

מנדודים להסתתרות ביער

שלושה  גורמים היוו סכנה לחיי המסתתרים ביער : הקור האירופאי נעז ששרר בפולין , הצורך להשיג מזון לצריכה יום יומית לאורך זמן ממושך והמרדפים של הגרמנים אחרי יהודים.

 נחום סיפר שהאפשרות היחידה אשר עמדה בפני המסתתרים ביער הייתה להסתמך על הרצון הטוב של האיכרים לעזור ולתמוך:

" כשהתחיל הקור , היו פולנים שהסתכנו והיו מוכנים לקחת אותנו בלילות קרים אל הגורן, בתנאי שמוקדם בבוקר נצא בחזרה אל היער. מוקדם בבוקר היינו רצים כמו צללים לתוך היער, בחשש רב שנשאיר עקבות בשלג. שום דבר לא עצר אותנו כי לא הייתה לנו כל ברירה" .

רינה סיפרה על איכרים שהסכימו מתוך רחמים ורצון טוב להסתיר ולהציל ילדים יהודים, אבל הסתירו אותם ביער כדי שלא להסתכן בפגיעות של הגרמנים במשפחתם וברכושם. עם זאת הם היו מודעים לסכנות שטומן בחובו היער , ולכן לקחו אחריות על הילדים ומצאו דרכים להצילם:

" הוא היה חבר של אבי שאמר שיהיה מוכן להחביא מישהו אם רק יתאפשר. הוא לקח אותי ליער שם החביא כבר שתי ילדות יהודיות נוספות. כל לילה היינו מתחמקות ובאות לישון בביתו ובכל בוקר היינו חוזרות ליער עם מזון " .

מקור וקרדיט :

טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…