דלג לתוכן הראשי

סיפור התלאות של צבי גוטליב , ילד בן 7 בשואה ברומניה



"סבי התייתם מאמו בהיותו בן פחות מ-6 שנים. אביו של סבי נאלץ לצאת לעבודות ולכן, סבי שהה כל היום עד שעות הערב אצל דודו ודודתו שהשגיחו כי יאכל וישתה. לדודים לא היו ילדים והם התייחסו אל סבי כאל בנם.

בקיץ 1943, אביו של סבי לא חזר בערב מעבודת הכפייה, וכעבור שעות מועטות נודע לדודים שהוא נאסר על ידי השומרים הנאצים ונלקח אל קסרקטין, על מנת להישלח לאזור של עבודות פרך מעבר לנהר הבוג. היו שם מחנות עבודה בתנאים קשים במיוחד  ורוב היהודים לא חזרו משם בחיים. כעבור יום או יומיים, הנאצים פרסמו במודעות שהיהודי מנדל גוטליב, אביו של סבי, נורה ונהרג בניסיון בריחה. כמובן שהדודים לא סיפרו את זה לסבי וכשהוא שאל היכן אביו, ענו לו שהוא עדיין בעבודה.כעבור מספר שבועות התברר שהמודעה הייתה שקרית על מנת להרתיע אחרים מלברוח.

אביו של סבי באמת הצליח לברוח, הוא יצא מהשורה של העומדים לעלות על עגלות המסע והתחיל לרוץ. השומרים שנדהמו מהתעוזה ירו לעברו של אביו, אך, לא פגעו בו. הוא הצליח לחצות את הנחל בשחייה ולהסתתר ביערות. כל זה נודע כאשר אביו של סבי חזר לילה אחד לבית הדודים. באותו הלילה העירו את סבי משנתו והוא ראה לנגד עיניו אדם מזוקן ומלוכלך עם בגדים קרועים ונבהל  מאוד. "לקח לי זמן להכיר את אבי, מראה מזעזע זה נחרט בזיכרוני לנצח ". כעבור מספר שעות נאלץ אביו של סבי לחזור ולהסתתר ביער. מידי כמה שבועות היה בא לבקר את סבי בלילה וחוזר ליער שם שהה בחברת פרטיזנים.

סבי חי אצל הדודים עד סתיו 1943. בשנה זו הצבא הרוסי הדף את הצבא הגרמני ולעיירה אובודווקה, בה התגורר עם דודיו, הגיעה משלחת של נציגים מהצלב האדום. נציגי הצלב האדום היו  אוספים את הילדים היהודים היתומים ומעבירים אותם לעיירה בשם באלטה. שם רוכזו יותר מאלף ילדים בבית יתומים בגילאי 5 עד 14. גם סבי נשלח אל בית היתומים מבלי לדעת אם יראה אי פעם את משפחתו. הצלב האדום התחיל לשלוח את הילדים מבית היתומים לרומניה ולארצות נוספות שהסכימו לקלוט את היתומים.

התנאים בבית היתומים היו קשים מאוד. בית היתומים היה לפני המלחמה בית ספר גדול  ואת חדרי הכיתות, הפכו לחדרי לינה עבור הילדים. הניחו קרשים על הרצפות ועל הקרשים פיזרו קש ושקים וכך ישנו הילדים. גם כמות האוכל הייתה קטנה והרבה מהילדים עסקו בקיבוץ נדבות ברחובות העיירה. סבי התבייש לאסוף נדבות. "היה לי ספל גדול, עמדתי על יד באר המים, שם היה מסוכן לעמוד משום שהיה קרח מסביב וילדים אחרים פחדו לגשת לשם. בקשתי מהמבוגרים ששאבו מים למלא גם את הספל הגדול שלי במים. את המים הייתי מחליף בתפוח אדמה או בפרוסת לחם  עם ילדים שהסכימו לכך".

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…