דלג לתוכן הראשי

הילדה ברטה מסרבת לחזור ליהדות


ברטה סיפרה שלאחר השחרור עברו שליחים ומתנדבים בכפרים הפולנים כדי למצוא ילדים יהודים ולהחזירם למסגרת יהודית . הם נתקלו במקרים רבים של התנגדות מצד הפולנים שלא רצו לוותר על הילדים, אבל עיקר הקושי היה ההתנגדות של הילדים עצמם,  שלא רצו לעזוב את מציליהם הפולנים. הם רצו להישאר במסגרת שהורגלו לה ובעיקר לא רצו לחזור ליהדות:

" השתחררנו ביולי-אוגוסט 1944 . זמן קצר אחרי השחרור בא בלילה יהודי תושב העיירה. הוא אמר לי שהוא יודע שאני יהודייה. אמרתי לו מיד שזה לא נכון. הוא סיפר שיש בית יתומים יהודי בלובלין והוא היה מוכן לקחת אותי לשם.

 אמרתי לו שאני רוצה רק למנזר ולא ליהודים. זכרתי שאני יהודייה אבל רציתי למחוק את יהדותי ולהישאר נוצרייה. זאת הייתה הבקשה שביקשתי כל לילה , כשהתפללתי כנוצרייה לפני השינה" .

ברטה הוסיפה וסיפרה שהפרטיזנים שנדדו לאחר המלחמה ביערות ובכפרים גילו רגישות לגורלם של ילדים יהודים עזובים שנקרו בדרכם. הם דאגו לסדר לילדים מקום מחסה. הילדים מצאו בקלות יחסית הורים נוצריים שאיבדו את ילדיהם במלחמה והיו מעוניינים לאמץ אותם כדי לחדש את חייהם.  הוועד היהודי פרסם בציבור שהוא מוכן לשלם כסף רב עבור כל ילד שיוחזר :

" הפרטיזנים מסרו  אותי לזוג מבוגר של גויים בלי ילדים . בחורף נפטרה הגברת והבעל החליט כנראה למסור אותי . לא ידעתי אם הוא מוליך אותי לבית ילדים יהודי או למנזר נוצרי. נכנסנו לטקסי והוא ביקש מהנהג להוביל אותנו לוועד היהודי. שם מסר אותי . שאלו אותו מה הוא רוצה . הוא ענה שהוא לא רוצה כסף , הוא רוצה רק מסמך שהוא מסר ילדה בריאה ושלמה. בכיתי , כי פחדתי להיכנס לבית הילדים. ביקשתי ממנו שייקח אותי חזרה . הוא לא הסכים וביקש לא להיות איתי יותר בקשר.  זו הייתה בשבילי טראומה. "

לילדים שהסתתרו כפולנים אצל איכרים גרמניים והתרגלו לאורח החיים הנוצרי , היה קשה במיוחד לחזור ליהדות. הפיתוי לבחור באורח חיים נוצרי ולא לחזור לחיי הסבל היהודיים היה רב. ניסיונות השכנוע של השליחים לא הספיקו כדי להחזירם אל היהדות. הילדים היו צריכים להשתכנע בעצמם ולקבל החלטה אישית בשביל למצוא את דרכם בחזרה ליהדות. גילה סיפרה על התהליך שעברה:

" בגמר המלחמה עברתי מהופעה כנערה פולנייה לנערה יהודייה . לא הייתי בטוחה אם אני רוצה להיות יהודייה. השפיע עליי מה שקרה לי בפולניה והזמן הרב שהייתי צריכה להתכחש לזהותי היהודית.  לבסוף החלטתי והקדשתי הרבה מאד מזמני כדי להיות יהודייה שלמה. למדתי עברית , תנ"ך והיסטוריה יהודית. "

מילדים אלו נדרש מאמץ נפשי רב כדי להתנתק מההוויה הנוצרית ולהתגלות מחדש כיהודים.

מקור וקרדיט :

טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…