דלג לתוכן הראשי

הילדה ברטה מסרבת לחזור ליהדות


ברטה סיפרה שלאחר השחרור עברו שליחים ומתנדבים בכפרים הפולנים כדי למצוא ילדים יהודים ולהחזירם למסגרת יהודית . הם נתקלו במקרים רבים של התנגדות מצד הפולנים שלא רצו לוותר על הילדים, אבל עיקר הקושי היה ההתנגדות של הילדים עצמם,  שלא רצו לעזוב את מציליהם הפולנים. הם רצו להישאר במסגרת שהורגלו לה ובעיקר לא רצו לחזור ליהדות:

" השתחררנו ביולי-אוגוסט 1944 . זמן קצר אחרי השחרור בא בלילה יהודי תושב העיירה. הוא אמר לי שהוא יודע שאני יהודייה. אמרתי לו מיד שזה לא נכון. הוא סיפר שיש בית יתומים יהודי בלובלין והוא היה מוכן לקחת אותי לשם.

 אמרתי לו שאני רוצה רק למנזר ולא ליהודים. זכרתי שאני יהודייה אבל רציתי למחוק את יהדותי ולהישאר נוצרייה. זאת הייתה הבקשה שביקשתי כל לילה , כשהתפללתי כנוצרייה לפני השינה" .

ברטה הוסיפה וסיפרה שהפרטיזנים שנדדו לאחר המלחמה ביערות ובכפרים גילו רגישות לגורלם של ילדים יהודים עזובים שנקרו בדרכם. הם דאגו לסדר לילדים מקום מחסה. הילדים מצאו בקלות יחסית הורים נוצריים שאיבדו את ילדיהם במלחמה והיו מעוניינים לאמץ אותם כדי לחדש את חייהם.  הוועד היהודי פרסם בציבור שהוא מוכן לשלם כסף רב עבור כל ילד שיוחזר :

" הפרטיזנים מסרו  אותי לזוג מבוגר של גויים בלי ילדים . בחורף נפטרה הגברת והבעל החליט כנראה למסור אותי . לא ידעתי אם הוא מוליך אותי לבית ילדים יהודי או למנזר נוצרי. נכנסנו לטקסי והוא ביקש מהנהג להוביל אותנו לוועד היהודי. שם מסר אותי . שאלו אותו מה הוא רוצה . הוא ענה שהוא לא רוצה כסף , הוא רוצה רק מסמך שהוא מסר ילדה בריאה ושלמה. בכיתי , כי פחדתי להיכנס לבית הילדים. ביקשתי ממנו שייקח אותי חזרה . הוא לא הסכים וביקש לא להיות איתי יותר בקשר.  זו הייתה בשבילי טראומה. "

לילדים שהסתתרו כפולנים אצל איכרים גרמניים והתרגלו לאורח החיים הנוצרי , היה קשה במיוחד לחזור ליהדות. הפיתוי לבחור באורח חיים נוצרי ולא לחזור לחיי הסבל היהודיים היה רב. ניסיונות השכנוע של השליחים לא הספיקו כדי להחזירם אל היהדות. הילדים היו צריכים להשתכנע בעצמם ולקבל החלטה אישית בשביל למצוא את דרכם בחזרה ליהדות. גילה סיפרה על התהליך שעברה:

" בגמר המלחמה עברתי מהופעה כנערה פולנייה לנערה יהודייה . לא הייתי בטוחה אם אני רוצה להיות יהודייה. השפיע עליי מה שקרה לי בפולניה והזמן הרב שהייתי צריכה להתכחש לזהותי היהודית.  לבסוף החלטתי והקדשתי הרבה מאד מזמני כדי להיות יהודייה שלמה. למדתי עברית , תנ"ך והיסטוריה יהודית. "

מילדים אלו נדרש מאמץ נפשי רב כדי להתנתק מההוויה הנוצרית ולהתגלות מחדש כיהודים.

מקור וקרדיט :

טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…