"הייתי
לבדי בעולם ... כל אותו שבוע ישנתי תחת מדרגות חירום בבניינים שונים , התחבאתי
בשירותים כל פעם ששמעתי רעש . לא יכולתי אפילו לשבת שם ...
היה לי מעט מאוד כסף ,
אבל לא היו לי תלושי מזון , והדבר היחיד שיכולתי לקנות בלי תלושי קיצוב היה אורז
... שלשול חריף אילץ אותי לצום ... אני לא יודעת לאן ללכת , אני כבר לא אוכלת כלום
, התחלתי לשוטט והלכתי לבקר את מי שחשבתי לקרובים או לחברים של הורי .
תגובתם
הייתה תמיד זהה , בין אם היו יהודים ובין אם לאו . הם פחדו כמובן .
כנראה היה זה
פחד יותר מאשר אדישות . במקרה הטוב הם הזמינו אותי לשתות תה "מתישהו , "
"לדבר על המשפחה והקרובים ".
איש מהם לא שאל אותי את השאלה החיונית
לעתידי : " מתי אכלת לאחרונה ? האם את רעבה ? היכן את ישנה הערב " ? "
אירן
מקור וקרדיט : עורך/כים: ראובן מירן(
עורך ) הרחק בקצה העולם יש לי אמא : עדויות קצרות של ילדים יהודים מוסתרים
בצרפת 1945-1939נהר ספרים , שנת ההוצאה: תש"ע - 2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה