דלג לתוכן הראשי

קטעים מיומנה של מאשה רולניקיטיא , אנה פרנק הליטאית (3)



מיומנה של מאשה רולניקיטיא , ילדה בת 14 :
"אמא מביאה את תעודת הרישום. מי שיושבת ליד  השולחן, סוקרת אותנו, רושמת ונותנת לאמא מספרים קטנים.
חזרנו הביתה. בדירה שלנו שבעה-עשר אנשים שאין להם תעודות ומספרים. אבל חלק רשמו את הילדים שלהם למשפחות אחרות. עכשיו ההורים נפרדים... הילדים בוכים, לא רוצים ללכת בלי אמא, והן מבעד לדמעות, מנשקות ברעבתנות את הפנים האהובות, הידיים, ולוחשות בכאב  "לך עם הגברת והאדון, תקשיב להם. הם יצילו אותך"!!
מתחיל להאיר. אנחנו כבר בחצר, ומחכים ....
הפעוט במסתור
בחור צעיר יחד עם אחותו, שרשומה בתעודה שלו כאשתו, מחביאים במקלט את הוריהם. הדלתות של המקלט מוסתרות מאחורי מזנון עתיק וגדול. ממסמרים אותו לקיר.
על המדפים שמים את כל הכלים של הדירה ואת הבקבוק ששמור במיוחד למקרה הזה, של וודקה.
אם התליינים יבואו, הוודקה תסיח את דעתם.
עברו גם שלוש היממות האלה.
אנחנו שוב בגטו. דבר ראשון רצתי לדירה השכנה. איך המקלט? הוא הרוס... המזנון הוזז. זאת אומרת שהתינוק בכל זאת פרץ בבכי. הסיבה הרגילה להכשלות מקלטים מוסתרים.
כאן קרה , כמו להרבה מקומות מסתור אחרים.
... יום ראשון. בחדר שקט, חשוך. הפעוט ישן. החיילים נכנסים לדירה, מחפשים זמן קצר, ואז יוצאים.
מהרחוב שומעים צעקות רחוקות, יריות אחדות. אבל בחדר נראה שכאן בטוח.
לילה. האם מעירה את הפעוט, משחקת איתו בשקט, מאכילה – רק שלא יישן: שיישן ביום. אבל כאילו בכוונה,  העיניים שלו נעצמות , הוא נרדם . 
מה יהיה ביום ?
בוקר. שוב מגיעים החיילים. היום הם כנראה מחפשים ביותר קפידה. והילד לא ישן. התרגל לחושך, וכבר לא רוצה לשכב בשקט – כל הזמן מקשקש משהו, בעודו משחק עם אצבעות הרגליים, צוחק.
מעבר לקיר, בחדר הגדול, – חיילים. מחפשים, נוברים, דופקים בקיר! פותחים את הבופה!.. צוחקים. מצאו את הוודקה. שותים, צועקים, צוחקים. וכל זה לוקח כל כך הרבה זמן! רק שהילד לא יבכה במסתור.
האם מושכת את הילד אליה בחוזקה, סוגרת את הפה שלו עם הפה שלה.
סוף-סוף השודדים מסתלקים. עבר גם היום השני.
אם הם יחזיקו מעמד רק עוד יום אחד !!
היום השלישי והאחרון. שוב פורצים חיילים נאציים לדירה. היום הם פראיים ורועשים במיוחד. כמו כלבים זועמים, הם מחפשים בכל פינה. אפילו עכשיו שומעים את הצעדים שלהם. והפעוט היום גחמני מאוד. אולי הוא חולה? רק שלא יבכה!.
הוא בוכה! והם כבר עולים במדרגות. שוב נכנסים לדירה... מישהו מהשכנים זורק על הילד כרית. האם רוצה להעיף אותה. אבל הכל לשווא: השודדים-החיילים כבר שמעו... מזיזים את המזנון ונכנסים לחדר.
ועכשיו, כל מי שהיה המקלט, נגרר לפּוֹנַרים...לגיא ההריגה...

חובה עלי לספר -- תרגום לעברית - Google Sites



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…