דלג לתוכן הראשי

קטעים מיומנה של מאשה רולניקיטיא , אנה פרנק הליטאית (3)



מיומנה של מאשה רולניקיטיא , ילדה בת 14 :
"אמא מביאה את תעודת הרישום. מי שיושבת ליד  השולחן, סוקרת אותנו, רושמת ונותנת לאמא מספרים קטנים.
חזרנו הביתה. בדירה שלנו שבעה-עשר אנשים שאין להם תעודות ומספרים. אבל חלק רשמו את הילדים שלהם למשפחות אחרות. עכשיו ההורים נפרדים... הילדים בוכים, לא רוצים ללכת בלי אמא, והן מבעד לדמעות, מנשקות ברעבתנות את הפנים האהובות, הידיים, ולוחשות בכאב  "לך עם הגברת והאדון, תקשיב להם. הם יצילו אותך"!!
מתחיל להאיר. אנחנו כבר בחצר, ומחכים ....
הפעוט במסתור
בחור צעיר יחד עם אחותו, שרשומה בתעודה שלו כאשתו, מחביאים במקלט את הוריהם. הדלתות של המקלט מוסתרות מאחורי מזנון עתיק וגדול. ממסמרים אותו לקיר.
על המדפים שמים את כל הכלים של הדירה ואת הבקבוק ששמור במיוחד למקרה הזה, של וודקה.
אם התליינים יבואו, הוודקה תסיח את דעתם.
עברו גם שלוש היממות האלה.
אנחנו שוב בגטו. דבר ראשון רצתי לדירה השכנה. איך המקלט? הוא הרוס... המזנון הוזז. זאת אומרת שהתינוק בכל זאת פרץ בבכי. הסיבה הרגילה להכשלות מקלטים מוסתרים.
כאן קרה , כמו להרבה מקומות מסתור אחרים.
... יום ראשון. בחדר שקט, חשוך. הפעוט ישן. החיילים נכנסים לדירה, מחפשים זמן קצר, ואז יוצאים.
מהרחוב שומעים צעקות רחוקות, יריות אחדות. אבל בחדר נראה שכאן בטוח.
לילה. האם מעירה את הפעוט, משחקת איתו בשקט, מאכילה – רק שלא יישן: שיישן ביום. אבל כאילו בכוונה,  העיניים שלו נעצמות , הוא נרדם . 
מה יהיה ביום ?
בוקר. שוב מגיעים החיילים. היום הם כנראה מחפשים ביותר קפידה. והילד לא ישן. התרגל לחושך, וכבר לא רוצה לשכב בשקט – כל הזמן מקשקש משהו, בעודו משחק עם אצבעות הרגליים, צוחק.
מעבר לקיר, בחדר הגדול, – חיילים. מחפשים, נוברים, דופקים בקיר! פותחים את הבופה!.. צוחקים. מצאו את הוודקה. שותים, צועקים, צוחקים. וכל זה לוקח כל כך הרבה זמן! רק שהילד לא יבכה במסתור.
האם מושכת את הילד אליה בחוזקה, סוגרת את הפה שלו עם הפה שלה.
סוף-סוף השודדים מסתלקים. עבר גם היום השני.
אם הם יחזיקו מעמד רק עוד יום אחד !!
היום השלישי והאחרון. שוב פורצים חיילים נאציים לדירה. היום הם פראיים ורועשים במיוחד. כמו כלבים זועמים, הם מחפשים בכל פינה. אפילו עכשיו שומעים את הצעדים שלהם. והפעוט היום גחמני מאוד. אולי הוא חולה? רק שלא יבכה!.
הוא בוכה! והם כבר עולים במדרגות. שוב נכנסים לדירה... מישהו מהשכנים זורק על הילד כרית. האם רוצה להעיף אותה. אבל הכל לשווא: השודדים-החיילים כבר שמעו... מזיזים את המזנון ונכנסים לחדר.
ועכשיו, כל מי שהיה המקלט, נגרר לפּוֹנַרים...לגיא ההריגה...

חובה עלי לספר -- תרגום לעברית - Google Sites



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…