דלג לתוכן הראשי

יום ראשון הארור



מחנה פלשוב , 1943
אחת העדויות המזעזעות ביותר על  גורלם של ילדים בשואה , עדותו של לאון מילרד , נער יהודי במחנה פלשוב שנקלע למחזה אימים ומייסר עד היום.
"צעקות הגסטפו הקוראות לנו להתאסף במהירות נשמעו לפתע פתאום ברחבי המחנה. צמרמורת עברה בכל גופי . חוסר האונים המשווע ואבדן העשתונות שפקד אותנו מטריפים היו את הדעת. אובדי עצות ורועדים מפחד, ניסינו לנחש מה עומד לקרות, כאילו מבקשים היינו לאמוד את סיכויינו לעמוד בפרץ, אך איש מאתנו לא יכול היה לצייר בדמיונו את מה שמתכנן לעולל לנו אמון גת האיום.
הגרמנים פקדו עלינו להתייצב בתוך דקות במגרש המסדרים רחב הידיים, כשהם מכתרים אותנו במהירות מכל עבר ומשסים בנו את הכלבים המאיימים להסתער עלינו ולנעוץ בנו את שיניהם המחודדות. ללא שהיות ובריצה מבוהלת הסתדרנו בסדר מופתי, ללא תזוזה וניע , ממתינים בדריכות ובחשש גדול לבאות.
עמדנו נרעשים ומתוחים מול שורות אנשי הס"ס הסוגרים עלינו מכל עבר. לבי הלם בחוזקה !! מה הם מבקשים מאתנו הפעם ? המתח הלך וגבר . אחזתי בחרדה בידו של אבא העומד לצדי להגן עליו מפני כל צרה, אך כלום אוכל לעשות כן ?
שמועות שונות על הגזרה החדשה שאמון גת עומד לגזור עלינו עברו בלחש ובמהירות מפה לאוזן, אך מי יודע אם נכונות הן או לאו?
אחוז חרדה הבטתי אובד עצות בחיילים  הנאציםעל מדיהם הירוקים המבהיקים , הממתינים בקוצר רוח לפקודה עלומה ומתנועעים במקומם בחוסר סבלנות. הוי , כמה יוקדת השנאה אלינו בלב שובינו  המתנשאים . נראה כי מבקשים הם להתחיל במלאכה, ומדי פעם העיפו לעברנו מבטי בוז ותיעוב בסוקרם את נתינהם הכנועים.
את חייו של מי הם עומדים ליטול היום?
 עוד אנו ניצבים דרוכים על מקומנו, הבחנתי בקבוצת עובדים העוסקת בהתקנת רמקולים רבי עוצמה, שבאמצעותם החלו להשמיע מנגינות ושירים מוכרים. המתח הגיע לשיאו.  הדם הלם ברקותי: מה הם מכינים לנו עכשיו? במה יפתיעו אותנו הפעם ?
התמונה התבהרה עד מהרה , לפתע נשמעה מפי קצין הגסטפו שעמד בראש החיילים צווחה מקפיאת דם : "הילדים" !
עיני יצאו מחוריהן בהביטי בתדמה במתרחש: החיילים , מלווים בצלילי המנגינות הבוקעות  מהרמקולים , החלו לנוע ממקומם לעבר צריפי הילדים שהובאו עם הוריהם מגטו קרקוב.
חמושים בנשק ובאלות ומסתייעים בקאפו היהודים ובכלבי הציד החושפים את מלתעותיהם , הם פתחו במבצע לחיסול  הילדים וביקשו להשלים במהירות את המלאכה. בצעקות ובמכות הם גררו מהצריפים את הילדים הרכים וחסרי הישע בבקשם להפריד אותם מהוריהם לעולמים.
לא יכולתי להאמין למראה עיני. בלב דווי צפיתי בילדים הקטנים , שבכיים נשמע למרחוק. " אבא" "אמא" זעקו באימה, מפנים אלינו מבט קורע לב ומתחננים כי נושיע אותם מציפורני החיילים האימתניים. אך מה יכולים אנו לעשות ?  אבא ואני , מרעידים בכל איברנו וחונקים בגרוננו את השאגה. קצרה ידינו מהושיעם. והרי אפילו יד לא נוכל להושיט לעברם של הילדים התמימים ואת  רוחם כלום נוכל לחזק?
בעיניים דומעות הבטתי בקלגסים הבריונים והגסים המכתרים את הפעוטות ומובילים אותם בצעקות ובדחיפות היישר אל הקרונות.
ההורים המבוהלים חדלי אונים, זועקים עד לב השמיים ורצים בטירוף הדעת אל ילדיהם בבכי תמרורים ובצעקות שבר מחרידות שברקע מתנגנים כל העת השירים והמנגינות.
..ואנשי הגסטפו אטומי הלב, אלה מסתערים ללא הבחנה על ההורים המתמוטטים למול עיני הילדים וגוררים אותם ללא ניד עפעף חזרה אל השורות. "לשמור על הסדר", "לחזור לשורות" צווחים וצורחים כשהם חובטים באכזריות וללא רחם בהורים הזועקים.
המחזה המזעזע הקפיא את דמי.
התבוננתי בילדים הבוכים ההולכים אל מותם. ילדים רכים , חפים מכל חטא, הצועדים אל התהום הפעורה, נעקרים באכזריות לעד מהוריהם. בעודם נגררים באכזריות לעד מהוריהם . בעודם נגררים באכזריות בידי החיילים החמושים הם מפנים ברגעיהם האחרנים את ראשם וידיהם אל הוריהם מתחננים לעזרה ולישועה וזעקות התחינה שלהם קורעות את הלב. והוריהם הנואשים אובדי עצות, גועים בבכי גדול ומתפלצים מכאב בראותם את ילדיהם בדרכם האחרונה. ואנו העדים למחזה האימים המעורר אימה, אף אנו בוכים ומתענים עמם.
אט אט החלו הילדים להתרחק מעינינו הנדהמות, הלכו ונבלעו בתוך קרונות הבהמות שההבכי המר וזעקות השבר של ההורים מתערבבים במוזיקה הקצבית הרועשת ובמנגנינות הרועמות.
ואני צעיר הייתי מכדי להבין את גודל האסון שפקד את ההורים האומללים, בגילי עוד לא השכלתי להבין עד תום רגש של הורים כלפי ילדיהם העוללים. כהלום רעם הבטתי באמהות ובאבות שבאחת חרב עליהם עולמם . וכי אפשר כלל לנחם שברי אדם אלה המתענים בייסורים?
צווחת האמהות לא פסקה אף לרגע. מיטרפת הייתה בחלל וכמו עד לב השמים הגיעה. זעקה מפלחת לבבות אנוש – האם ניתן  לתאר אותה במילים ? והיו גם מבין ההורים שבחרו לרוץ , אחוזי אמוק, אל בין הקרונות ולסיים את חייהם עם ילדיהם הנסערים. ואחרים פרצו בצווחות מרעידות כשהם פושטים ידיים מעלה בבקשה ובתחינה לרחמי שמיים, אך בקשתם לא נענתה. והיו אף הורים שנפשם נטרפה עליהם ובהו במתרחש בלא להבין כלל את פשרו של המעמד המזעזע.
כואב ומבוהל עמדתי לצדו של אבא הרועד בכל איבריו, התבוננתי בפניו המתעוותים מצער, וגרונו נחנק מפני הדמעות שמתרגשות בו ועולות. אבא, היקר לי באדם, לא פסק ללטפני בידיו החמות, כאילו הוא מבקש לגונן עלי מפני הזוועות והעוולות. צפינו המומים במראות המזעזעים . שפתונינו חשוקות . מחרישים היינו , אך בקרבנו בוערים לשווא באש הנקמה למראה ההורים המתייסרים .
" ריבונו של עולם" , לחש אבא כשראשו מורכן  וכולו חלחלה ," "הייתכן סבל גדול מזה של הורים " ?
דלתות הקרונות נסגרו על הילדים הזועקים , ואט אט התרחקו ונעלמו מעינינו . המנגינה נחלשה בהדרגה לבסוף פסקה כליל, ורק הד הזעקות של הילדים המשיך להדהד ולהכות באוזינו עש שגווע לעד.
 מקור וקרדיט:
אריה ( לאון) מילרד, הקפיצה הגורלית, המאבק לחיים של צעיר יהודי בדרוהוביץ ובמחנות,  יד ושם, 2006 .

הקפיצה הגורלית - חנות יד ושם

 
        

תגובות

  1. תהילים פרק צ״ד
    א אֵל-נְקָמוֹת יְהוָה; אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ.
    ב הִנָּשֵׂא, שֹׁפֵט הָאָרֶץ; הָשֵׁב גְּמוּל, עַל-גֵּאִים.
    ג עַד-מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה: עַד-מָתַי, רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ.
    ד יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק; יִתְאַמְּרוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן.
    ה עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ; וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ.
    ו אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ; וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ.
    ז וַיֹּאמְרוּ, לֹא יִרְאֶה-יָּהּ; וְלֹא-יָבִין, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
    ח בִּינוּ, בֹּעֲרִים בָּעָם; וּכְסִילִים, מָתַי תַּשְׂכִּילוּ.
    ט הֲנֹטַע אֹזֶן, הֲלֹא יִשְׁמָע; אִם-יֹצֵר עַיִן, הֲלֹא יַבִּיט.
    י הֲיֹסֵר גּוֹיִם, הֲלֹא יוֹכִיחַ: הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת.
    יא יְהוָה--יֹדֵעַ, מַחְשְׁבוֹת אָדָם: כִּי-הֵמָּה הָבֶל.
    יב אַשְׁרֵי, הַגֶּבֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ; וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ.
    יג לְהַשְׁקִיט לוֹ, מִימֵי רָע-- עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת.
    יד כִּי, לֹא-יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ; וְנַחֲלָתוֹ, לֹא יַעֲזֹב.
    טו כִּי-עַד-צֶדֶק, יָשׁוּב מִשְׁפָּט; וְאַחֲרָיו, כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב.
    טז מִי-יָקוּם לִי, עִם-מְרֵעִים; מִי-יִתְיַצֵּב לִי, עִם-פֹּעֲלֵי אָוֶן.
    יז לוּלֵי יְהוָה, עֶזְרָתָה לִּי-- כִּמְעַט, שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי.
    יח אִם-אָמַרְתִּי, מָטָה רַגְלִי; חַסְדְּךָ יְהוָה, יִסְעָדֵנִי.
    יט בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי-- תַּנְחוּמֶיךָ, יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי.
    כ הַיְחָבְרְךָ, כִּסֵּא הַוּוֹת; יֹצֵר עָמָל עֲלֵי-חֹק.
    כא יָגוֹדּוּ, עַל-נֶפֶשׁ צַדִּיק; וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ.
    כב וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב; וֵאלֹהַי, לְצוּר מַחְסִי.
    כג וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם, אֶת אוֹנָם-- וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם;
    יַצְמִיתֵם, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…