דלג לתוכן הראשי

ברטה היתומה גילתה על ימי השואה שלה




ברכה אריס מאשקלון לא ידעה דבר על גורל הוריה, שנלקחו ממנה כשהייתה ילדה בפריז של השלטון הנאצי. היא זיהתה את תמונתה מבית היתומים באתר מוזיאון השואה נרתם לאתר ילדים ניצולים נוספים.


"הייתי רק בת שלוש, לא זכרתי מאבי שום דבר, אפילו לא ידעתי את שמו", היא מספרת. "כשהגעתי לארץ ב-1948 ונשאלתי לשמו של אבא, התביישתי לענות שאני לא יודעת, אז השבתי 'מקס'. מאז בתעודת הזהות שלי, בסעיף 'שם האב', מופיע השם מקס". 

ברכה, בת יחידה, נותרה עם אמה שנתיים נוספות. ב-27 ביולי 1942 קיבלה האם הודעה מהמשטרה הצרפתית: "עלייך להתכונן לעזיבה מיידית".

"את היום הזה אני זוכרת היטב", נזכרת אריס. "ביולי היה איסוף גדול של כל יהודי פריז, אימא קיבלה הודעה מהמשטרה להיות מוכנה, היא ארזה מזוודה והתייצבנו בכניסה לבניין, ליד השוערת, בשעה שנקבעה. הגיעו שני שוטרים צרפתים וקצין גרמני, שהורה לאמי: 'את הילדה תשאירי פה, אל תקחי אותה איתך'. אימא סירבה בהתחלה אבל אמרו לה שאין לה מה לדאוג ושהיא תחזור בעוד כמה ימים. היא השאירה אותי אצל השוערת ונעלמה. אני ניצלתי בזכות זה. אין לי מושג למה הגרמני הורה לה להשאיר אותי, אולי ריחם עליי...

כששוערת הבניין ששמרה על אריס הבינה שהאם חנה לא תשוב, היא מסרה את אריס לבית היתומים בעיר. "אינני יודעת איך, אבל הסיפור שלי נודע לאנשי ויצ"ו. הגיעו נציגים מהמחתרת הצרפתית לבית היתומים, אספו אותי והעלו אותי לרכבת לכפר". את הנסיעה ההיא, ברכבת המלאה חיילים גרמנים, זוכרת אריס היטב, "נאמר לי לשתוק ולא לדבר על מה שקרה", היא נזכרת.

הרכבת עצרה בעיר נאנט שבמערב צרפת, משם לקח את אריס איכר רכוב על סוס לכפר סמוך, ומסר אותה למשפחת איכרים נוצרים שהסכימה לגדלה בסתר. בכפר חיה אריס כנוצרייה לכל דבר, ואפילו הוטבלה בכנסייה ונהגה להצטלב. "לימים התברר שהכפר הזה הסתיר 36 ילדים יהודים", היא מספרת. "הדבר המדהים הוא שאף אחד לא ידע על קיומו של השני. היינו חברים, למדנו באותו בית ספר, אבל כל אחד שמר על הסוד".

"חיכיתי להורים, אבל הם לא באו"

אריס חיה בבית האיכרים עד תום המלחמה. בסיומה הגיעו אל הכפר נציגי ויצ"ו, כדי לקחת חזרה את עשרות הילדים שהוסתרו. "בהתחלה סירבתי לעזוב את המשפחה החדשה שהייתה לי", היא נזכרת. אבל ברכה הקטנה נלקחה לבית היתומים, בתקווה שמי ממשפחתה ששרד יאסוף אותה. בבית היתומים ככל הנראה גם צולמה תמונתה. בחודשים הראשונים לאחר המלחמה הגיעו למקום הניצולים שחיפשו אחר ילדיהם. זה אולי הרגע הקשה ביותר בחייה. הימים בהם המתינה, לשווא, שהוריה יבואו. "חיכיתי להם כמו כל הילדים, אבל ההורים שלי לא חזרו", היא מספרת."

  לכתבה המלאה באתר YNET (רועי מנדל ויצחק בן-חורין)

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…