דלג לתוכן הראשי

A77133 הלך לעולמו


הלילה ירד: הסופר וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל נפטר היום (שבת) בגיל 87. ויזל, ניצול השואה שהפך לסופר עטור שבחים ברחבי העולם, התגורר בניו יורק בעשורים האחרונים והותיר אחריו את אשתו אסתר מריון, בנו אלישע שלמה - הקרוי על שם אביו שנספה בשואה - ושני נכדים
ויזל נולד בספטמבר 1928 בסיגט, שכיום נמצאת ברומניה. בגיל 15 הוא ומשפחתו נשלחו לאושוויץ על ידי הנאצים, שם נחרת על זרועו המספר A77133. אמו ואחותו הצעירה של ויזל נספו באושוויץ, אך שתי אחיותיו הגדולות שרדו. ויזל ואביו נשלחו למחנה בוכנוולד, אך אביו לא שרד וויזל נותר במחנה יתום עד לשחרורו בחודש אפריל 1945. לאחר השואה, עבר ויזל לפריז והחל בקריירה עיתונאית.
הכתיבה האוטוביוגרפית שלו על חוויותיו בשואה החלה כמעט במקרה, כשהסופר הצרפתי פרנסואה מוריאק שכנע אותו במהלך ריאיון לכתוב על זכרונותיו ממחנות המוות. 
הספר הראשון שפרסם ויזל היה "הלילה" משנת 1958, שתורגם ליותר מ-30 שפות והפך לספר לימוד חובה בהוראת השואה במדינות רבות. במהלך השנים חיבר ויזל 47 ספרים, בהם "יהודי הדממה", "איפה היהודים שלי?", "בין השמשות", "הקבצן מירושלים", "הנשמה החסידית" ו"עידן העקורים".

מקור : אלי ויזל הלך לעולמו בגיל 87


ראה גם :
הגעתו למחנה בגיל 15 ביגרה אותו במהרה והפכה אותו למעין אפוטרופוס של אביו בן החמישים, ואף התייאש ממנו בשלב מסוים: "הלוואי שלא אמצא אותו! אילו יכולתי להיפטר מן המשא המת הזה, כדי שאוכל להילחם בכל כוחי למען חיי שלי, לדאוג רק לעצמי... מיד חשתי חרפה, חרפה על חיי, על עצמי". בחיים אלה מספרים לויזל הצעיר "כל איש חייב להילחם למען חייו, ולא לחשוב על זולתו, אפילו לא על אביו. כאן אין אבות ואחים וידידים. כל איש חי או מת לעצמו, לבד". 
בעת שחרור מחנה בוכנוואלד היה בן 16 בלבד, עת הגיעו הכוחות האמריקנית למחנה באפריל 1945. מאוחר מדי עבור אביו שמת ימים ספורים קודם לכן בדרגש אשר מתחתיו, לאחר שספג מכות נמרצות משום שסבל מדיזנטריה.
הלילה (ספר) – ויקיפדיה
ראה גם :

70 שנה לגירוש יהודי הונגריה: מסע למקום הולדתו של אלי ויזל

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…