ילדים מושאלים , הקורות של הורים מסתירים
וילדים יהודים מוסתרים בהולנד בשנים 1942 עד 1945
ד"ר בלומה אוורס –עמדין
תרגום מהולנדית :
ד"ר סל ( שלמה) גנאור
Translation of: Geleende Kinderen / Bloeme Evers-Emden
2002
בימי השואה של מלחמת
העולם השנייה, הסתתרו כמעט 25,000 יהודים בהולנד מפני הכובש הגרמני. הורים רבים
נאלצו למסור את ילדיהם לזרים עד לסיום המלחמה על מנת להצילם.
מה הניע אנשים לא - יהודים לתת לילדים יהודים קורת - גג, ובזה
להסתכן?
אלו תחושות עברו עליהם במשד תקופת המחבוא? מה אפיין מסתור טוב או מסתור
לא - טוב?
איך התפתחו היחסים בין הילדים, משפחתם, וההורים המסתירים אחרי השואה?
מעט מאוד מחקר נעשה על אמיצים שקטים אלה - הורים מסתירים.
"ילדים מושאלים", המופיע כעת במהדורה עברית, הינו סיכום של
מחקר, ראשון מסוגו, על ההורים המסתירים בהולנד.
המחברת ראיינה עשרות הורים
מסתירים וילדים מוסתרים. מסקנותיה הן מרגשות ולפעמים מדהימות. הדברים חשובים
לניצולי השואה וצאצאיהם, וכן לאלה שבעתיד יחיו תחת מתח דומה.
ד"ר בלומה אוורס -
עמדין עוסקת בפסיכולוגיה התפתחותית. היא פירסמה עד כה ארבעה ספרים בהולנדית על
הילדים המוסתרים בתקופת השואה. אחרי "להיות מוסתרים, עבר שנחתם?" (על
ילדי המחבוא) ו"חיים פגומים" (על הוריהם היהודים) יוצאים עתה לאור
בעברית "ילדים מושאלים" (על ההורים המסתירים) ו"הורים בהשאלה"
(על ה"אחים" במשפחות המסתירות).
מאפייני המשפחות שהסתירו ילדים בהולנד
בתום המלחמה בהולנד נמסר
על 4,000 ילדים מוסתרים , מהם 2,041 יתומים משני הורים , כלומר כ1900 ילדים יהודים
מצאו אחרי המלחמה את אחד ההורים או את שניהם.
שליש מהמשפחות המצילות
בהולנד הציע עזרה מיוזמתם והיתר נתבקשו לעזור בהסתרת ילדים יהודים ע"י ההורים
הביולוגים או גורמי המחתרת ההולנדית.
האחדות בעם ההולנדי הייתה גדולה בהרבה מאשר לפני
ואחרי המלחמה. נוצרו רשתות קטנות של בני
אדם שהכירו דרך המחתרת ההולנדית.
רבים מהילדים היהודים
המוסתרים הגיעו למשפחות המסתירות תודות לרשתות שיצרו אנשי המחתרת ההולנדית.
קבלת הילדים המסתתרים
הייתה מסוכנת מאד בגלל העונשים הכבדים שהטילו הגרמנים.
קשיים נוספים היו גודל שטח המגורים , והמחסור ההולך וגדל באוכל
ובביגוד , המתח וההסתגלות הנדרשת.
הסכנה של בידוד חברתי אצל
המשפחות המסתירות הייתה מוחשית. הם נעלו , למשל , את דלתותיהם בפני מכרים מפחד
הגילוי. הם הצטרכו להטיל על ילדיהם סודיות מוחלטת כדי שאלה לא ייענשו באובדן אפשרי
של הוריהם הם !
הילדים לא יכלו להביא כרגיל חברים הביתה .
המסתתרים גרמו לעבודה נוספת במשק הבית והיה צורך ביותר כסף.
ככל שההסתר ארך זמן רב
יותר , הלחץ התגבר , במיוחד אצל אלה שהיו להם מסתתרים חולים או בעלי התנהגות קשה
יותר, או שהיו מסתתרים שכמעט לא יכלו לסבול את היותם נעולים כל היום .
הערכה מיוחדת קיימת כיום בקרב החוקרים לאימהות המסתירות
בהולנד . רוב הנטל היה על האם המסתירה . הן היו צריכות להסתדר עם בן הבית החדש
, היה עליהן לתקן בגדים בלי סוף , ולהביא מצרכים – דבר שהיה כל פעם קשה יותר . וכל
זה עם בן בית – בלתי חוקי- המסתתר . לאורך הזמן המחסור במזון הלך וגדל והן עשו
הכול כדי לא לקפח את הילד היהודי המסתתר.
אוכלוסיית המחקר
הילדים המוסתרים גויסו
למחקר בצורות שונות : חלקם בעזרת ההורים המסתירים , חלקם מהחוג החברתי , חלקם
כתוצאה מבקשתם "מיד ושם " לקבל אות הוקרה להורים המסתירים שלהם.
רואיינו 31 ילדים מוסתרים
הגרים בהולנד , 22 הגרים בישראל ו-3 הגרים בלונדון. סה"כ 56 ילדים.
בעיקרון רואיינו ילדים
אשר בשנת 1945 לא היו מעל גיל שתיים-עשרה.
כיצד השפיעה הדת על הילדים המוסתרים בתקופת ההסתר
הדת הייתה נקודה קשה בהסתר . הדת מעוגנת עמוקות
בזהות האדם . חוויה דתית עשויה להיות אחד משיאי הקיום האנושי .
רוב הילדים המוסתרים הלכו
עם המשפחה לכנסייה ביום ראשון.
ההליכה לכנסיה הייתה
חשובה לאמינות סיפור הכיסוי של הילד , אבל היא גרמה להשפעה , שהורים מסתירים רבים
אולי רצו בה, כי היא יכולה הייתה לגרום במקרים מסוימים להמרת דת.
אמנם , רוב רובם של
ההורים המסתירים לא רצו זאת , בוודאי כל זמן שהמשפחה נמשכה והם לא יכלו להיוועץ
בהורים הביולוגיים , גם לא כשהילדים
המוסתרים לחצו בכיוון זה: הדת גרמה לחלק מהילדים המוסתרים להרגיש ביטחון
וחום.
עם זאת , יש לזכור כי רק
80 ילדים יהודים המירו דתם בהולנד במהלך המלחמה ( מתוך 25,000 יהודים שהוסתרו
בהולנד) .
ההגינות של המשפחות
המסתירות הייתה רבה והם התגברו על נטיית ליבם להמיר את דתם של הילדים היהודיים.
רוב הילדים המוסתרים
נשארו יהודים , אם בדת או בלאום ו/או בתרבות.
ילדים מוסתרים רבים נשארו אחרי המלחמה לזמן קצר
או ארוך יותר תחת השפעת הדת החדשה. הם התפללו והלכו לכנסייה , אם מאהבה , או מיראה
. אצל רוב רובם התופעה נשחקה , בהעדר חיזוק , כששוב הם חיו בסביבה יהודית , או על
ידי הכרה פנימית גוברת.
? מה היו ההרגשות והחוויות של הילדים המוסתרים
כמחצית מהילדים המוסתרים בהולנד הוכנו פחות או יותר להסתר , אך לא יכלו
בשום פנים ואופן לדמיין לעצמם מראש עד כמה האירוע הזה יהיה טראומטי .
מתברר , לעתים קרובות ,
שהייתה לילד יכולת הסתגלות כמעט שלא תתואר , להרגשת הסכנה. זה התבטא למשל בכך
שהילדים לא הביעו געגועים ולא בכו על ההורים. זה היה נכון גם בקשר לילדים
צעירים מאד. מטרת ההסתגלות הייתה להיטיב עם הסיכוי לשרוד.
כשלושה רבעים מקבוצת
המחקר שנחקרה ע"י ד"ר בלומה אוורס-עמדין , הסתגלו במידה מרחיקת לכת .
כמה ילדים היו פחות או יותר עסוקים בהישרדות, בלי להסתכל אחורה או קדימה, כך שבכל
יום קרו להם דברים בלי שהם חוו אותם ממש .
גם הדחקה ושכחה היו תמרון של הבנה והגנה , בייחוד שהילד הרגיש
דחוי, חדור תודעה של עזובה עצומה, וכשחשב עצמו בלתי בטוח ובלתי מוגן .
מול אובדן האהבה בגלל
ריבוי בהחלפת כתובות , שריינו ילדים אחדים את עצמם בתחושות של עמעום, טשטוש ואפילו
באיטום הרגשות. הם יכלו לאכסן את האירועים באופן חריף מאד בזיכרון , שהיו חדירים
ממש בהרגשתם.
אצל רבים התהליך נמשך
שנים, עד שהחוויה העצמית של ההרגשה שבה ותיפקדה באופן תקין . יש ילדים מוסתרים
הסוברים שטרם חזרו אליהם התחושות.
החוויה "להינתן או
להימסר בידי זר" על ידי הוריהם הייתה גורלית למספר ילדים בקשר להערכה העצמית
שלהם.
יש , שעדיין נוטרים
להוריהם , למרות שהם יודעים שזו תחושה בלתי רציונאלית . שליש מהמשיבים חשים נטיות
אמביוולנטיות לגבי נושא זה , ו/או שהם אינם מסוגלים להביע רגשותיהם במילים. שליש
לא נטרו מעולם להוריהם.
כיצד התפתחו היחסים עם
ההורים המסתירים אחרי המלחמה ועם ההורים או המטפלים שחזרו ?
בזמן המלחמה התפתחו רגשות
אהבה והשתייכות, ילדים מוסתרים רבים מצאו הגנה בזרועותיהם של אנשים זרים שהעניקו
להם אהבה, והתחברו איתם . סיפוריהם מרגשים לעתים תכופות.
ובכן , כאשר ההורה היהודי
שב , החזירו ההורים המסתירים הנוצרים את
הילד בכאב לב . אבל לפעמים , תבעו קרובים את הילד , ואז משכו ההורים המסתירים את
הזמן ולא מיהרו להחזיר את הילד .
במקרה שההורים המסתירים
לא היו מוכנים לוותר על הילד , החל שלב חדש ביחסי ההורים המסתירים והילד המוסתר.
בעיית הנאמנות של הילדים
המוסתרים
בערך בשליש מהמקרים
ההורים הביולוגיים לא יכלו לשאת את אהבת
ילדיהם ל"זרים" . דחייה זו הייתה מעורבת בהכרת תודה.
לילד המוסתר יכולה הייתה
להיווצר בעיה של נאמנות , קלה או כבדה יותר.
עד היום מקיימים רוב
הילדים היהודיים המוסתרים ידידות עמוקה עם
מציליהם שלא נפטרו. לא פעם התנוסס שם הילד המוסתר יחד עם בני המשפחה על כרטיס
אבלו/או שהוא מוצב עם המשפחה של הנפטר בטקס האבל או הקבורה.
" חיים פגומים
" : היחסים הרגשיים עם ההורים הביולוגיים לאחר המלחמה
ילדים רבים מסרו בראיונות
שהם היו קשים מאד אחרי ההסתר . כלומר , בניגוד להתנהגות בזמן ההסתר.
כשסכנת החיים חלפה התהווה
אצלם , כנראה, איזה איזון, תנופה של פיצוי , והתוקפנות הדחוקה והכבושה התבטאה ביתר
שאת.
מלבד החוויה השלילית של
הניכור הראו ילדים רבים , כשחזרו הביתה , התנהגות איומה שגרמה לקשיים רבים
באינטגרציה במשפחה . התנהגות זו הייתה מעין פיצוי על היותם נחמדים תקופה ארוכה
בהסתר. סוף סוף הם יכלו שוב להיות עצמם . הם לא היו צריכים לחשוש ל... והם יכלו לפרוק כל כעס, לפעמים בתת מודע.
גם הכעס כלפי ההורים ,
שהרי "הפקירו" אותם בזמנו, פרץ לפעמים בחוזקה, זעם שעלול להימשך במשך
שנים ולעתים לא חדל. אפילו אם המעורבים
היו משוכנעים מבחינה שכלית עד כמה הדבר בלתי מוצדק , רגש העזיבה העמוק לא ניתן
להדחקה.
יש ממצא צורב במחקר , שתואר עד כה רק באופן שטחי
או בכלל לא נחקר. ילדים שאוחדו אחרי המלחמה שוב עם הוריהם , לא היוו בשני שלישים
מהמקרים יחידת משפחה כמו פעם .
תופעת ניכור בין הילדים לבין ההורים הביולוגיים שמסרו
אותם להסתרה הייתה בלתי נמנעת אחרי פרידה של שנים. הילדים חשו עמקות בעצמם את
תחושת האבל של ההורים המסתירים לאחר החזרת הילד .
תופעה זו גרמה לתחושה של ילדים מוסתרים רבים
ש"המצב ביני לבין הורי אף פעם לא חזר לאיתנו " .
אם הורים וילדים אינם מתראים ואינם מדברים או
אפילו אינם שומעים אלה על אלה תקופה ארוכה , מתהווה ניכור עד כדי כך , שהשיבה גם
במקרים " רגילים" ( שלא במצב מלחמה) כמעט תמיד נכשלת אחרי שנים אחדות.
הזעם המודחק והעצב שנשלל
בזמן ההסתר התפרצו אצל רבע מהילדים אחרי המלחמה, כשלא הייתה עוד סכנת נפשות . מספר
לא מבוטל של ילדים מספרים על סימפטומים רגשיים שונים אחרי המלחמה, שהם עצמם רואים
אותם כתגובה להסתר.
אבל היו גם משפחות שבסופו
של דבר כן ידעו שנים טובות והדבר מוכיח על
כושר התאוששות של הילדים המוסתרים ושאיפה לבריאות נפשית רבה.
למרות כל הדברים אליהם נחשפו הילדים המוסתרים ,
התאוששו רובם היטב , גם אם לעיתים קרובות קיימים נזקים. כמעט כולם בנו בית והם
עוסקים במקצוע, ומתפקדים כאזרחים תקנים בחברה .
החברה בישראל ובהולנד צריכה להעריך את כושר ההתאוששות
שהפיקו רוב המוסתרים אחרי המלחמה, בתום תקופת שיקום קצרה או ארוכה יותר . לרוב
הצליחו הילדים המוסתרים לבנות חיים תקינים
, פחות או יותר , על אף האובדן , האבל והכאב שלהם. רובם למדו לחיות איתם , למרות
הקשיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה