דלג לתוכן הראשי

קטעים מיומנה של מאשה רולניקיטיא , אנה פרנק הליטאית (4)



מיומנה של מאשה רולניקיטיא ילדה בת 14 :
זעקת האימהות  במחנה העבודה
"להתפזר הוא לא נותן. משחרר רק את המסיקים והטבחים.
מהגוש השני החיילים מוציאים שתי נשים קשישות  מריגה. הן חולות ולא יצאו לבדיקה. (גַנס בדיווח ציין שיש שתי חולות.) לוקחים אותן למכוניות סגורות שחורות. לא שמנו לב מתי הן נכנסו.
 חיילים אחרים לוקחים מהנשים שעומדות בקצה המסדר את ילדיהן. ברגע הראשון איש לא הבין כלום, פתאום התחילו צעקות חזקות. האימהות רצו אל המכוניות, לא רוצות לתת את הילדים, בוכות, צועקות ומקללות. אחת מתחננת בפני החייל, שירשה לה לנסוע עם בנה. אחרת נופלת על האדמה ותופסת את רגלו של החייל שלא יוכל לקחת את ילדה. אבל החייל בועט בה במגף בפנים והולך עם הילד הצועק בהיסטריה על ידיו. אישה צעירה מנסה בכוח לקחת ממנו את הילד, נושכת את החייל, אבל שניים אחרים תופסים אותה, מעקמים לה את הידיים, היא נאבקת בידיים שלהם בחוסר אונים, מנערת בראשה, צועקת לשמים.  
אמא אחת בעצמה נושאת את הילדה למכונית. נאצי חוטף את הקטנטונת, רוצה לזרוק למכונית, אבל הילדה מחבקת את הצוואר שלו ונצמדת. האם תופסת את ראשה ונופלת כאילו קצרו אותה. הנאצי צועד מעליה ודוחף את  הילדה למכונית השחורה.
מובילים את הקשישים , האימהות רצות , מבקשות לדאוג לילדים, צועקות את השמות שלהם, מראות באיזו מכונית.
כשהן בורקות בשחור מאיים, המכוניות יוצאות.
האימהות נשארות כאן. הן בוכות, מתייפחות, צועקות, תולשות את שערותיהן.
 את האם המעולפת אנחנו עדיין לא יכולים להחזיר להכרה. היא שוכבת, מוחצת בידה בעיוות קומץ אדמה עם דשא שרק התחיל לצמוח.
הרי עכשיו אביב ...
הבחורות סַפרו, שבשבת, בזמן פעולת הילדים, לקחו  הנאצים שישים קורבנות – מתוכם  ארבעים ואחד ילדים ושנים עשר גברים ונשים קשישים".

חובה עלי לספר -- תרגום לעברית - Google Sites



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…