דלג לתוכן הראשי

המחבוא של גוצ'יו



גוצ'יו, נער בגיל ההתבגרות בתקופת השואה , בן דודו של אריה (לאון) מילרד אשר היה עציר במחנה פלשוב בתקופת השואה ..
" לא יכולתי להעלות בדמיוני כי אפגוש את גוצ'יו בפלשוב המחנה הארור, והרי מי שיצליח להימלט מהאסון הנורא, אך ביקשתי להאמין, יהיה דווקא בן דודי הנאמן והאהוב אך גם תקווה תמימה זו שלי נגוזה , וראיתיו לווה בחבריו ופניהם קודרים, משרך דרכו למולנו בצעדים מהססים."
"רציתי לרוץ לקראתו ולאמץ אותו אל לבי, אך היה עלי להישמר ולהמתין עד שישלים את הליכי הקבלה המשפילים, מנת חלקם של הלכודים החדשים.
רק משהפך לאסיר רשמי במחנה, יכולתי לחבקו בחום ובעינייים דומעות סיפרתי לו על אבא ועל כל מה שעבר עלינו מיום הפרידה לפני כמה חודשים.
עד מהרה שמעתי מפיו את הקורות אותו וכיצד נלכד בידי הגרמנים: 
גוצ'יו וחבריו הצעירים בני עירי מצאו להם  מחבוא מקורי : הם הסתתרו בעליית הגג אצל סגן המושל הגרמני , אך ללא ידיעתו, והוחזקו שם תמורת תשלום נדיב בסיועה של עוזרת הבית הפולנייה. קבוצת הנמלטים מנתה 18 איש , מבוגרים וילדים וביניהם היו ד"ר שמר , רופא ידוע, וכן חברי הצעיר השיו אלטבך שנפטר במקום המסתור .
לימים , כשאזל מלאי המצרכים והמסתתרים נותרו ללא מזון ושתייה, ביקשו גוצ'יו וחבריו לחדש את האספקה. מניו גראומו פנה, בסיועה של הפולנייה, אל ידידותו הקרובה, האומנת האוקראינית יוזפובה, שאצלה גדל והתחנך בכל שנות ילדותו , וביקש את עזרתה בהסתמכו על אהבתה אליו ועל לבה הרחום. יוזפובה, "ידידת הנפש" של גראומן , נענתה ברצון לקריאת ההצלה שלו ושל חבריו המשוועים לפת לחם , והבטיחה להם לסייע להם בהקדם. והיא אכן מיהרה – להלשין לגסטאפו על מקומה הבלתי שגרתי של קבוצת הנחבאים הרעבים.
בתוך שעה קלה חשו למקום המסתור חיילים ואנשי גסטפו ברובים שלופים, כשמלווה אותם יוזפובה "הידידה" הבוגדנית.
 כוחות גדולים הקיפו את הבית , לכדו בקלות את המסתתרים והעלו אותם עוד באותו יום על הרכבת למחנה פלשוב. עוד סיפר לי גוצ'יו כי הד"ר שמר בלע כמוסת רעל שהייתה ברשותו , וכך בחר לשים קץ לחייו עת פרצו אנשי הגסטפו למקום המסתור.
שלא כדרכם , החליטו הגרמנים להשאיר בחיים את גוצ'יו ואת חבריו  הצעירים וזאת משום שביקשו להפיק תועלת מעובדי הכפייה הצעירים במחנה פלשוב. "
מקור וקרדיט:
אריה ( לאון) מילרד, הקפיצה הגורלית, המאבק לחיים של צעיר יהודי בדרוהוביץ ובמחנות,  יד ושם, 2006 .

הקפיצה הגורלית - חנות יד ושם



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…