דלג לתוכן הראשי

ראובן מירן על הצלת הילדים היהודים בצרפת במלחמת העולם השנייה




בסוף שנות השלושים של המאה ה 20 חיו בצרפת הנעימה , השלווה והרוגעת כשבעים ושניים אלף ילדים יהודים , בנים ובנות להורים צרפתים , פולנים , הונגרים , אוסטרים , גרמנים , רומנים , טורקים , רוסים , איטלקים , יוונים ואחרים . חלקם נולדו בצרפת וחלקם הגיעו כפליטי הפוגרומים והרדיפות לארץ שהגדירה עצמה מאז ומתמיד כ"ארץ מקלט" לכל פליט , נזקק ונרדף על פני האדמה . רובם היו בני משפחות עניות , לעתים חסרות כול , בני הפרולטריון הזעיר בערים ובפרוורים , ומיעוטם סוחרי בדים וסידקית , חייטים , תופרות , פרוונים , מורים , בנקאים , עורכי דין , רופאים , סופרים ואמנים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים . חלקם היו שומרי דת או מסורת וחלקם חילונים ואתאיסטים . בצרפת שררה באותה עת רוח רעה של גזענות ושנאת זרים .

עלייתה של " החזית העממית" לשלטון ובראשה " היהודי" לאון בלום ב 1936 תרמה להוצאת השד האנטישמי מן הבקבוק . הדואר הצרפתי הנפיק בולי מס ועליהם הכיתוב : " להצלת הגזע" .

מיד לאחר התבוסה ביוני 1940 ביטלה ממשלת וישי את אזרחותם הצרפתית של כשבעת אלפי יהודים שזכו בה באורח חוקי אחרי שנת  1927 , ובאותה נשימה ביטלה ממשלתו של פטן את החוק האוסר על הפצת תעמולה אנטישמית בעיתונות , חוק שנחקק כשנה לפני כן ...

בתחילת הכיבוש הגרמני חיו בצרפת כמאתיים אלף צרפתים ממוצא יהודי ובנוסף להם כמאה וארבעים אלף יהודים זרים בעלי נתינויות שונות או כאלה שאיבדו את אזרחותם . הללו האמינו שמצאו מחסה ומקלט בארצם של הפילוסופים הנאורים , ארץ המאורות והנאורות  שהולידה את ההכרזה האוניברסלית של זכויות האדם והאזרח רק מאה וחמישים שנה קודם לכן . מי יכול היה להאמין שהארץ הזאת תיתן יד לאחת הזוועות הברבריות ביותר בתולדות האנושות ?! ההיסטוריה מוכיחה , בכל המקומות ובכל הזמנים , שאין גבול לנבלותו של האדם , כפי שגם אומץ לבו ונדיבותו עשויים להפתיע .

מתחילת הכיבוש נאסר על היהודים לעסוק במגוון מקצועות חופשיים , וצרפתים לא יהודים השתלטו על מקומותיהם ועל רכושם

ב 29 במאי 1942 נצטוו כל יהודי צרפת — שנדרשו קודם לכן להירשם בתחנות המשטרה — לענוד את " הכוכב הצהוב , " הלא הוא הטלאי הצהוב , אבל כבר שנה לפני כן החלה המשטרה במצודים ובמעצרים המוניים הן באזור הכבוש והן במה שכונה " האזור החופשי ".

שמונים אלף יהודים מילאו את מחנות הריכוז שהוקמו ברחבי המדינה ושימשו כמחנות מעבר לקראת שיגורם למחנות המוות בפולין . אלפים מתו במחנות הללו — שנוהלו באורח מלא בידי המשטרה והז'נדרמריה של המדינה הצרפתית — ממחלות , מעינויים ומתת תזונה . כאלף מהם הוצאו להורג כבני ערובה כתגמול על פעולות הרזיסטאנס .

 ממחנות המוות , שהיהודים נשלחו אליהם באחריותם של שלטונות וישי , שבו אלפים בודדים . היתר , כשבעים ושלושה אלף יהודים שחיו בצרפת — ובתוכם כשניים עשר אלף ילדים — הומתו בתאי הגאזים של אושוויץ בירקנאו . כשישים אלף ילדים יהודים ניצלו . שישים אלף ילדים מתוך שבעים ושניים אלף — אחוז ראוי ציון בהשוואה להשמדת הילדים היהודים בשאר מדינות אירופה תחת הכיבוש הנאצי . חלק מילדיה היהודים של צרפת ניצלו בזכות הסתרתם בעוד מועד במשפחות צרפתיות שסיכנו את חייהן — לעתים תמורת תשלום — וחלקם בזכותם של צרפתים אמיצים שהצילו אותם מציפורני המשטרה הצרפתית או הגרמנית . 

מקור וקרדיט : עורך/כים: ראובן מירן( עורך ) הרחק בקצה העולם יש לי אמא : עדויות קצרות של ילדים יהודים מוסתרים בצרפת 1945-1939, נהר ספרים , שנת ההוצאה: תש"ע - 2010


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…