דלג לתוכן הראשי

שייקה בלום ז"ל , נער בן 12 בגטו , שהפך להיות לוחם בפלמ"ח ב1948



בשנת 1940 התחילו לסגור את היהודים בגטו, ושייקה נלקח עם אימו, אחיו וכל המשפחה המורחבת לגטו שירז. רצה הגורל ובין קציני האס אס שירתו שני קצינים שלמדו עם אימו בעיר פלאון בגרמניה, והם התגלו כמושיעים אשר הבריחו אותם לכיוון ורשה, ומשם לגבול אוקראינה לתחנה האחרונה – עיירה בשם מלכין.
ב9 במאי 1945 בהיותו נער בן 16, נסע בחזרה לפולין לחפש שרידים מהמשפחה. לאחר שלא מצא, ברח והגיע ללודז', שם הצטרף לקיבוץ השומר הצעיר, ובסופו של דבר נפגש עם אימו ואחיו. תנועת השומר הצעיר החליטה להעבירם לאיטליה בדרך לארץ ישראל. במרץ 1946 הגיע דרך נמל חיפה וכשנשאל לאן ירצה להגיע סיפר שיש לבן דוד ברחובות שעובד בחברת החשמל. לאחר כמה חודשים עבר משם לקיבוץ גן שמואל. הוא גוייס לפלמ"ח נשלח לקורס חבלה, ובאחת הפעולות, בעת הורדת העולים מאוניית "שבתאי לוזנסקי" הגיעו האנגלים, העולים שנשארו נלקחו יחד איתו ועם עוד כמה חברי פלמ"ח למחנה מעצר בקפריסין. הם ברחו מהמחנה, והגיעו לנמל לארנקה – שם נתפסו הוכו והובאו על אלונקות לבית המשפט, היישר למעצר בכלא לחמישה חודשים.

לאחר מכן מיהר לשוב ארצה, הוא המשיך לשרת בפלמ"ח בחטיבת הראל בגדוד הרביעי – "הפורצים", ולימים השתתף בקרבות לטרון, קסטל, קטמון והעיר העתיקה, ואף ליווה שיירות לירושלים.
ראו גם :
"רצה הגורל שבין קציני האס אס שירתו שני קצינים שלמדו עם אימי בעיר פלאון בגרמניה, והם התגלו כמושיעים שלנו.
לילה אחד בשעה מאוחרת, נשמעו דפיקות בדלת. חשבנו שהגיע קיצנו, אולם היו אלה שני הקצינים שלמדו עם אימי. הם מסרו לנו שאנו חייבים לאסוף את כל החפצים יקרי הערך והזהב שברשותנו ולברוח יחד איתם. למחרת בבוקר אימי הלכה איתם לגסטפו, ומסרה את מפתחות הבית ובית המלאכה של אבי ז"ל, שהיה פרוון וחייט נשים ידוע בפולין.
 נסענו בלווית הקצינים לכיוון ורשה, ומשם לגבול אוקראינה לתחנה האחרונה - עירה בשם מלכין. שם הורידו את כל היהודים שברחו מפולניה ואת חלקם הגדול חיסלו.
שני הקצינים שמרו עלינו והעלו אותנו לרכב שנסע לכפר שגבל עם רוסיה. בלילה הגיעו שני האוקראיניים שהיו אמורים להביא אותנו לרוסיה. הלכנו ברגל על גשר הרכבת עד שהגענו לצד הרוסי. אז חתמנו לשני האוקראיניים שהגענו בשלום, והם חזרו לפולין לקבל את שכר טרחתם משני הקצינים. לאחר המלחמה ניסינו לאתר את שני הקצינים ולהודות להם, אולם לא הצלחנו לאתרם.
השנה היתה 1941, היינו באוקראינה בעיירה בשם לוסק מספר חודשים. באחד מימי השישי הגיעו רוסים והחליטו שכל היהודים הינם אלמנטים בלתי רצויים, והחליטו לגרש אותנו.
הועלנו על רכבת משא ושלחו אותנו במסע של שלושה שבועות עד לערבות סיביר. בעיירה אומסק הועלנו על אניית משא ושטנו כ- 10 ימים לאחד ממחנות הכפייה בשם טייגה, שם שהינו מספר חודשים בתנאים מחרידים. לאחר התקוממות נלקחנו ברכבות ופוזרנו בכל מיני כפרים בסיביר. שם חזרתי ללימודים בבית הספר."

להגדלה בלום שייקה (ישעיהו) בן בייניש בנימין ושרה מקהילת שירדז ...



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…