דלג לתוכן הראשי

שואת יהודי יוון – סיפורה של עמליה יפה, בת 4 , ביוון בתקופת השואה



"אני עמליה יפה בת משה ורג'ינה לבית שושי, נולדה בתאריך 27.3.1939 ביוון בעיר אתונה.
בשנת 1943 שמעו יהודי אתונה שבסלוניקי אספו את כל היהודים לגטו ומשם העבירו אותם עם רכבות לפולין. תושבי אתונה נכנסו לפאניקה וללחץ ופחד ולא ידעו מה לעשות.

בשנת 1943 היה על כל יהודי אתונה להתייצב לקהילה ולחתום על ת.ז. של המשפחה. הגרמנים ביקשו מהרב של אתונה את הרשימה של כל יהודי אתונה והסביבה הרב ברזילי הבטיח שימסור במשך 48 שעות לגרמנים את הרשימה. באותו הלילה העביר מסר לקהילה והודיע שכל יהודי שיכול לברוח ולהציל את נפשו שיברח.

אבי החליט להישאר באתונה ולהירשם. וכל יום היה רושם נוכחות בבית הכנסת וכל המשפחה ענדה טלאי צהוב. בשנת 1944 בחג הפסח. הודיעו הגרמנים שהם מחלקים מצות לחג ויש לבוא לקחת. אבי משה ז"ל, הלך לקחת מצות ולרשום נוכחות. הוא נכנס לבית הכנסת ונעצר על ידי הגרמנים. אמא שלי לא הלכה ונשארה בבית עם הילדים. הייתי בת 4 גרנו בבית בו היו חדר אוכל ומטבח משותף שם הינו מתכנסים לארוחה משותפת ובחדר הגדול ישנו כולם ביחד. אמא חיכתה לאבא וכשראתה שאינו חוזר. אספה את ארבעת הילדים הקטנים, הספיקה לקחת רק מעט בגדים ואוכל ובדרכם לצאת מהדלת וראו את הגרמנים שבוא לעצור אותם.

ברחנו ליערות ולכפרים כדי שלא יזהו אותנו כיהודים, חיינו בפחד כל הזמן. סבלנו מקור וכפור ישנו באורוות ותחת כיפת השמיים בגשם ובבוץ רטובים ללא בגדים להחלפה. הגיעו לאסוף אותנו עם סוס ועגלה וכל בני המשפחה היו יחד. הסתובבנו מכפר לכפר וההינו צריכים לדאוג למחייתנו כל זאת תחת פחד נוראי בתנאים תת אנושים.

בגמר המלחמה חזרנו לאתונה והתחלנו לחפש את אבי המשפחה ואז נודע לנו שהגרמנים לקחו את אבי לאושויץ, שם הוא עבד במשרפות ונהרג בפיצוץ המשרפות.

לארץ עלינו באנייה אמי וילדיה עד לחוף לתל-אביב משם נשלחנו לבית העולים ליד חדרה.  הלינו אותנו באוהלים היה חורף קשה ונכנס לתוך האוהל גשם וכולם נרטבנו.

 לאחר מכך העבירו אותנו לצריפים. צורפנו לחברת הילדים של עליית הנוער בקיבוץ "נצר סרני" שם למדנו לדבר עברית והיהנו עובדים שעתיים ואחר כך לומדים. אני הייתי עובדת בלול, בגן ירק, בחדר האוכל, במחסן ובאיסוף בוטנים ותפוחי אדמה. בגיל 14 עזבתי את הקיבוץ "נצר סירני" והצטרפתי לאימא שגרה בתל-אביב יחד עם אחיי בתל-אביב יצאתי לעבוד בשעות הבוקר בבית החרושת "כיתן" כדי לעזור בפרנסת המשפחה, ובשעות הערב הייתי הולכת ללמוד בבית הספר."
ראה גם : אודות יהודי יוון בשואה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…