זכרונותי מקרקוב המאבק לחיים – אריה תמיר

בספר זה  מתוארת דרמה אנושית של קבלת החלטות בתנאים אכזריים ובלתי אפשריים, של מאבק משפחה על חיים ומוות, על תושיה של ילד ועל רצונו לחיות.

דרמה זו מתרחשת על רקע השואה מנקודת ראות של ילד בן שש וחצי בשם לאיוש. בגיל זה לאיוש נגרר לתוך המלחמה והשואה. במשך שש שנים הוא עובר את כל מדורי הגיהינום שהמלחמה והשואה הביאו על העם היהודי.הודות להרבה מזל, תושיה וסיוע מאנשים טובים, לרבות גרמנים, לאיוש ניצל פעמים רבות ממוות בטוח ושורד את השואה.

בגטו קרקוב בפולין הוא ניצל שלוש פעמים מגרוש למחנות מוות, בורח מהגטו, מתחזה לילד רחוב נוצרי, נתפס וניצול בדרך נס מהוצאה להורג וחי שנה עם אביו במחנה פלשוב ליד קרקוב.

במחנה פלשוב לאיוש ניצל מספר פעמים ממוות בטוח. באוגוסט  1944 הוא מועבר עם אביו למחנה ריכוז גוזן 2 באוסטריה, אחד המחנות האכזריים ביותר, אביו נרצח מספר שבועות לפני גמר המלחמה. לאיוש ניצל ומשוחרר במאי 1945, חוזר לחיים ונהנה בכל חושיו מהחיים והחופש שהוחזרו לו.

  למידע נוסף אודות הספר

 לדף הפייסבוק של הספר

דב גזית בסקירה על הספר:

השואה - נושא שנדמה כי מוצה מבחינה ספרותית עד תום.
 מאות ואלפי ספרים נכתבו על התקופה השחורה ביותר בתולדות העם היהודי בעת החדשה, ואף סרטים לא מעטים נוצרו בהשראתה. כשהתחלתי לקרוא תהיתי האם באמת ישנו צורך בספר נוסף. האם יש זווית בנושא העמוס והטעון הזה שטרם הוצגה לציבור?
אז זהו, שיש. 
 המחבר לא מתיימר להיות היסטוריון. הוא לא מתאר את ההתרחשויות מנקודת מבט גלובלית וכלל עולמית. אין בספר מעשי ידיו הירואיקה ואף שפתו פשוטה למדי. הספר  מתאר את המלחמה בעיניו של ילד שהתבגר בעל כורחו במהלכה. ילד רגיל כפי שכל אחד היה יכול להיות, שהמלחמה וההישרדות עיצבו את דמותו והפכו אותו לשורד נחוש שהודות ליזמתו, חריצותו וערנותו (ומזל במנות גדושות) ניצל ממלתעות המוות פעם אחר פעם, בזמן שרבים וטובים ממנו, כולל כל בני משפחתו הקרובה ללא יוצא מן הכלל, לא שרדו. 
 על אף שהסוף נהיר וידוע למדי, מצאתי את עצמי נדרך ככל שהתקדמתי בקריאה. מה יהיה? כיצד ישרוד? איך יסביר לו המזל את פניו הפעם? 
 המתח הנבנה בספר מתעצם לקראת הסוף עם כל ״אקציה״, לצד כל פרידה מאולצת המביאה אחריה איחוד, שהוא לעתים הוא לא צפוי כלל, עד לשחרור הגואל ואף לאחריו.

 קריאת הספר מלווה בתובנות פשוטות מצד אחד, אך נוקבות ביותר מצד שני, שמעלה המחבר. לדוגמא - האם לא היה נכון יותר מצד לוחמי המחתרות להתמקד בהברחת יהודים רבים ככל האפשר מהגטו, במקום לנהל קרבות גבורה שסופם היה כמעט תמיד ידוע מראש. זו שאלה שנידונה בפורומים רבים, אך כשהיא מוצגת בזווית זו, של ילד שלא קנה את קלישאות גן העדן שפיזרו הנאצים על חיי הגטו והמקומות שאליהם מועברים היהודים לאחריו, היא מקבלת משנה תוקף. 
 הספר נוגע בסוגיות רבות אחרות, שבאותו זמן התחבטו בהם רבים - האם להמשיך את מסע הנדודים כמשפחה אחת או להתחלק, האם להפקיד את הילדים במנזר או אצל משפחה או להבריחם הלאה. הדילמות האלו לא חדשות לכל מי שספרות השואה מוכרת לו, ולו במקצתה. אך דומה שטרם הועלתה על הכתב התחבטויות כאלו מזווית ראיתו של ילד, שעסק בהם בצילם של הוריו.

 ולסיום - ספוילר: מי שמכיר את הספר (והסרט) ״רשימת שינדלר״ יגלה בספר הזה עולם מוכר בזווית חדשה: רוב אירועיו מתרחשים באותם מקומות המוכרים מהספר הפופולרי הזה, שהביא את תודעת השואה לעולם בצורה שלא הייתה כמותה. אנחנו נפגשים שוב בדמויות הזכורות לדיראון עולם כמו אמון גט ושמחה שפירו, כשהפעם הם מתוארים מנקודת מבט של ילד, ילד שהשואה ביגרה אותו ועיצבה את דמותו, והוא מספר את סיפורו בשפה אלמנטרית, אך עם עומק של מבוגר ידוע סבל.

 זה אינו ספר קל. השפה הקולחת והילדותית משהו לא מסתירה את הזוועות שעברו על הדובר שלה. לא הייתי ממליץ לתת אותו לילדים בגיל שבו היה המחבר בשעת התרחשות המאורעות. אבל מי שבאמת רוצה לדעת מה הרגישו הילדים של אז - איך התייחסו אליהם הוריהם, כיצד נחשפו לזוועות ומה עוללה להם החשיפה, וכיצד שרדו - זהו הספר.

מקור המידע