"נולדתי בשנת 1943 ביער נידח על פסגות הרים בצפון יוון, באמצע מלחמת
העולם השנייה. אני, משפחתי, ושאר האנשים נעזרנו על ידי אנשי הכפרים בסביבה ונעזרנו
גם על ידי הכומר של הכנסייה המקומית שדאג לבקר מדי מספר ימים ולראות מה קורה עם
היהודים שמסתתרים במקום המסתור שלהם. הפרטיזנים, שהיו מחתרת שנלחמה בנאצים, עזרו
לנו גם בהספקת מזון ודברים אחרים הקשורים בבריאות, הלבשה וכו'. אפילו שהיו לנו את
הדברים הדרושים למחיה, והיינו בטוחים שגרמנים לא יגיעו אלינו, היה פחד כל הזמן.
באפריל 1945, הסתיימה
מלחמת העולם השנייה וחזרתי עם הוריי לביתנו שבעיר וריה. בהתחלה הורי המתינו
לניצולים ממחנה הריכוז אושוויץ שבפולין, שבו נרצחו רוב יהדות יוון שהיו כ-80 אלף
אנשים, נשים וילדים. אבל אף אחד לא הגיע לעיר, לפחות ככה ראינו, ואז היה ברור לנו
שהם הושמדו כולם במחנה הריכוז. מאותו רגע נשארנו משפחה מצומצמת של סבא רבא, אח
ואחות שהיו עמי ועם משפחתי יחד במסתור.
בין השנים 1947-1948 בסיום
מלחמת השחרור בעזיבת הבריטים מארץ ישראל, משפחתי החליטה לעלות לארץ ישראל מתוך
כוונה לגור בארץ משלנו כשאנו
חופשיים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה